ההישגים של תלמידי ישראל ושקרי הבחירות | פרופ' ארנון הרשקוביץ

לפני ימים אחדים פורסמו תוצאות של מבחני פיז"ה ו"תנופה למחר" ושרטטו תמונה מדאיגה על ידיעותיהם ומיומנויותיהם של תלמידי ישראל. הנתונים העגומים מעוררים דאגה לא רק באשר ליכולותיהם האקדמיות העתידיות ועל פערים שעלולים להתרחב בחברה הישראלית, אלא גם על יכולותיהם להתמודד עם אתגרי ההווה בעידן המידע, המלא דיסאינפורמציה וחַדְשׁוֹת כָּזָב (פייק ניוז). הדבר מטריד שבעתיים בתקופת בחירות, בה סקרים ושקרים נזרקים לאוויר על מנת למסך את האמת.

ראשית, נזכיר על אילו ממצאים מדובר. מבחן פיז"ה הוא מבחן בינלאומי הבודק הישגים בקריאה, מתמטיקה ומדעים. הממצאים האחרונים – של המבחן שנערך בשנה"ל תשפ"ה – מראים ירידה משמעותית בשלושת התחומים מאז המבחן הקודם, שנערך בתשפ"ב. למעשה, הציון הממוצע בכל אחד משלושת התחומים הוא הנמוך ביותר שנצפה בישראל בעשרים השנים האחרונות, ומציב את ישראל בתחתית דירוג מדינות ה – OECD. מבחן "תנופה" הוא מבחן ארצי שמחליף את מבחן המיצ"ב, ונערך לראשונה בשנה"ל תשפ"ה. המבחן כולל תחומי שפה, מתמטיקה ומדעים וטכנולוגיה. מן הממצאים עולה כי רק כשליש מתלמידי כיתות ו' עמדו באופן מלא בדרישות תוכנית הלימודים במתמטיקה, רק 3% מתלמידי כיתות ט' עמדו באופן מלא בדרישות תוכנית הלימודים במדע וטכנולוגיה, ורק חמישית מן התלמידים הערבים עמדו בדרישות תוכנית הלימודים בעברית.

ניתן לתת מגוון הסברים לממצאים המדכדכים, ובראשם - שנות הקורונה והמלחמה שעברו על התלמידים שנבחנו בתשפ"ה, על הפסקות הלימודים הרבות וחוסר הפניוּת ללמידה במהלכן. כמובן, יש פחות הגיון בלהסתכל אחורה ולחלץ הסברים (או לחפש אשמים), ויש הרבה יותר הגיון בלהסתכל קדימה ולהבין כיצד ניתן לקדם את תלמידי ישראל לממש את הפוטנציאל המגולם בכל אחד ואחת מהם, לטובת עצמם ולטובת החברה כולה. ומעל הכל, יש הכרח להסתכל אל ההווה ולהבין את משמעות הממצאים הללו.

סקרי הבחירות המתפרסמים בימים אלו השכם והערב הם מקרה בוחן נפלא כדי להבין את חשיבותן של חשיבה מתמטית. למשל, קריאת תרשימים המציגים תוצאות של סקר בחירות מצריכה הבנה מתמטית: האם העמודות מייצגות נאמנה את המספרים שהן אמורות לשקף ואת הקשרים ביניהם? מהו גודל המדגם? מהו שיעור המשיבים מקרב הנסקרים? באופן דומה, הדברים שמשמיעים השכם והערב פוליטיקאים, עיתונאים ופרשנים צריכים להיבחן בצורה ביקורתית, תוך הפרדה בין עובדות ודעות, בין מומחה ללא-מומחה, תוך חיפוש מתמיד אחר מקורות, ותוך זיהוי כשלים לוגיים – אלו קשורים לאוריינות קריאה ולחשיבה מדעית הנמדדות במבחנים הבינלאומיים.

ההישגים הנמוכים שמופיעים בדו"חות פיז"ה ו"תנופה" לא מעידים רק על היכולת להתמודד עם חומרי לימוד בבית הספר, אלא על היכולת להתמודד עם חומרים בהם נתקלים התלמידים גם בחיים עצמם. אחת היא אם הטקסט אותו הם קוראים הוא מספר הלימוד או מפוסט באינסטגרם – היכולות הלשוניות, המתמטיות והמדעיות הנדרשות להתמודדות איתן דומות זו לזו. אלא שבמציאות האתגר גדול אף יותר, משום שהיא מלאה במניפולציות מכוונות.

לכן, החולשה הנשקפת מן המבחנים האחרונים – שהיא, לכאורה, רק חולשה של ידע ומיומנויות צרים – עלולה להיתרגם לחולשה אזרחית. אמירה של פוליטיקאי עלולה להפחיד אותם מיד, מבלי שיעצרו לרגע ויתהו על נכונותה; גרף מאיים עלול להוביל אותם מיד לדעה מסויימת, מבלי שיבחנו את הדרכים בהן הוא תוכנן לעשות זאת; ידיעה חדשותית עלולה להלהיט אותם, מבלי שישאלו את עצמם על מה היא מבוססת.

לפוליטיקאים שמנסים לשרוד בתפקידם יש שתי דרכים בולטות - ומנוגדות זו לזו - לעשות כן. האחת, לפעול למען הציבור, על מנת שהבוחרים ייראו כי טוב ויירצו להמשיך את הטוב הזה. השנייה, לפעול למען בַּעֲרוּת הציבור, על מנת שהבוחרים לא יידעו להבחין בין אמת לבדיה וייאלצו להסתמך על הפוליטיקאים שיפרשו בעבורם את המציאות. כל אחת מן הדרכים האלו מכתיבה דרך פעולה שונה במערכת החינוך. מערכת חינוך דמוקרטית נבחנת, בין היתר, ביכולתה לגדל אזרחים המסוגלים לפקפק גם במי שמוביל אותם. מכאן שהשקעה באוריינות מתמטית, מדעית ולשונית היא לא רק השקעה בהון האנושי ובבטחון המדינה, אלא גם בתשתית הדמוקרטית.