לפי ההערכה, נתניהו מבין שבמערכת הבחירות הנוכחית גם תוצאה של 59 מנדטים לגוש כולו עלולה להציב אותו בסכנה פוליטית ממשית. זאת משום שבמצב כזה, למחנה שמנגד עשוי להיווצר רוב פרלמנטרי שיאפשר להקים ממשלה אחרת – גם אם היא לא תהיה ממשלה יציבה לארבע שנים, וגם אם חלק מהמפלגות הערביות לא יהיו חברות בה בפועל.
אין הכרח שבתרחיש כזה רע"ם, הרשימה המשותפת או בל"ד ייכנסו לקואליציה עצמה. הן גם לא בהכרח יצטרכו להצביע בעד הממשלה באופן אקטיבי. די בתמיכה מבחוץ, בהימנעות או במבנה פרלמנטרי אחר שיאפשר למחנה שמנגד לגבש רוב של 61 חברי כנסת.
כלומר, אם גוש נתניהו יגיע ל־59 בלבד, 61 חברי הכנסת שנותרו יכולים, לפחות מבחינה מספרית, לתמוך במהלך שיביא להשבעת ממשלה אחרת. בתרחיש כזה הם יוכלו לטעון שאינם מקימים "ממשלה שנשענת על המפלגות הערביות" במובן המסורתי, אלא משתמשים ברוב הקיים בכנסת לצורך החלפת ראש הממשלה והקמת מסגרת זמנית.
הנושא שנתניהו לא רוצה במרכז: הגיוס
מה השתנה לעומת מערכות בחירות קודמות?
עד עכשיו היה לנתניהו מרווח מסוים גם כאשר לא החזיק בעצמו ב-61 מנדטים. הסיבה הייתה שהמחנה שמנגד התקשה לייצר רוב משלו. כל עוד חלק מהשחקנים בגוש השינוי לא היו מוכנים להישען על המפלגות הערביות, עצם העובדה שנתניהו נשאר מתחת ל-61 לא בהכרח הספיקה כדי להחליף אותו.
בפועל, הוא יכול היה להישאר ראש ממשלת מעבר גם בלי רוב פרלמנטרי מוצק, משום שגם ליריביו לא הייתה דרך פשוטה להקים ממשלה חלופית. אבל במערכת הבחירות הנוכחית, לפי ההערכה, המצב עשוי להשתנות. אם גוש השינוי יהיה מוכן להשתמש גם בתמיכה או בהימנעות של רע"ם, הרשימה המשותפת ובל"ד כדי להגיע לרוב הדרוש להחלפת נתניהו, אז אין עוד צורך ב־61 מנדטים "ציוניים" בלבד.
במילים אחרות, בעבר נתניהו יכול היה להניח שאם הצד השני לא מביא 61 בלי המפלגות הערביות – אין לו ממשלה. עכשיו, אם תהיה הסכמה רחבה מספיק על עצם החלפתו, גם המפלגות הערביות עשויות להפוך לחלק מהמשוואה.
השורה התחתונה פשוטה: נתניהו יודע שאם גוש הימין כולו נשאר מתחת ל־61, הוא כבר לא יכול להיות בטוח שיישאר ראש ממשלת מעבר. אם יריביו יצליחו להתאחד, ובמקביל יסתייעו בתמיכה או בהימנעות של המפלגות הערביות, הם עשויים להגיע לרוב שיספיק כדי להוציא אותו מלשכת ראש הממשלה – גם בלי להקים מיד ממשלה יציבה לטווח ארוך.
וזו למעשה נקודת התורפה החדשה של נתניהו. במשך שנים הוא לא היה זקוק בהכרח ל־61 מנדטים כדי להישאר במשחק; די היה בכך שגם ליריביו לא יהיה רוב שמסוגל להתכנס סביב חלופה מוסכמת. הפיצול במחנה שמנגד, ובעיקר הווטו שהטילו חלק ממפלגותיו על הישענות על הסיעות הערביות, שימשו עבורו מעין חגורת ביטחון פוליטית.
הפעם הוא חושש שהחגורה הזאת נפרמת. אם איזנקוט, בנט וליברמן יסכימו שהיעד הראשון הוא החלפת נתניהו, גם בלי להסכים עדיין על כל מרכיבי הממשלה הבאה, 59 מנדטים לגוש הימין כבר אינם כמעט־ניצחון אלא נקודת סכנה. ברגע שיש בצד השני נכונות להשתמש בכל הרוב הפרלמנטרי האפשרי כדי להביא להחלפתו, המאבק על המנדט ה־60 וה־61 הופך מבחינתו ממאבק על הרכבת ממשלה למאבק על עצם הישארותו בשלטון.
התרעות פיקוד העורף