ממשלת ההכלה, זו ששימרה את השקט בכל מחיר עד שהשקט התפוצץ בפנינו, עברה בלי למצמץ אל הקצה השני של אותו מקל בדיוק: שימוש בכוח בלי מוח. זו אותה קונספציה, רק בהילוך הפוך.
"שקט בכל מחיר" הפך ל"מלחמה בכל מחיר", ושתי הגרסאות חולקות את אותו פגם יסוד - היעדר מטרה מדינית שהכוח אמור לשרת. כשאין מטרה כזאת, הכוח אינו מצטבר להישג; הוא נשחק. וזה בדיוק מה שקורה עכשיו: שחיקה שיטתית של הישגים צבאיים יוצאי דופן, ושל ההזדמנות האזורית שנפתחה בזכותם.
מעל הכול מרחף נרטיב "הניכוי". מי שנכשל ב-7 באוקטובר זה לא אנחנו, אלה "החלשים" שלא הזהירו בלילה והלכו הביתה. אנחנו - זה רק מלחמת נצח. תרגיל פתטי להסרת אחריות שעלותו אינה פוליטית בלבד: מערכת שמנכה מעצמה את הכישלון אינה יכולה ללמוד ממנו, ולכן היא חוזרת עליו בווריאציה. הפעם בכיוון ההפוך ובכל הכוח.
איומי שר הביטחון על התלקחות איראנית נמוגו, ועכשיו הוא מפנה את האיומים חזרה לחיזבאללה, שאותו נכשל כהגדרתו לפרק מנשקו, במסגרת ההתבשמות על פיצוץ המנהרה ברכס עלי טאהר. את הסכם המסגרת בוושינגטון, על כל חולשותיו, שיצר לראשונה מסלול שבו לממשלת לבנון יש אינטרס לפעול נגד הארגון, הוא לא מזכיר. במקום לחזק את המסלול הזה, מעדיפה הממשלה לחמם מחדש את הגזרה. זה טוב לבחירות. זה רע לישראל.
ובזמן שאנחנו עסוקים בזה, נסגר המצר שבאמת משנה. החות'ים השלימו בסוף השבוע את השתלטותם על חופי תימן ועל האיים השולטים בבאב אל-מנדב, ובראשם מיון. אין כאן "עוד זירה": דרך הצוואר הזה עוברים כ-12% מהסחר העולמי וכ-30% מתנועת המכולות הגלובלית. הורמוז, שכבר חסום, הוא מחנק אנרגטי מרוכז; באב אל-מנדב הוא מחנק רחב הרבה יותר, שנוגע בכל שרשרת האספקה בין אסיה לאירופה. וכשהוא נסגר בזמן שהורמוז סגור, מדובר בשתי לסתות של אותו מלקחיים: סעודיה, שהפנתה את היצוא שלה לים האדום, מצרים שאיבדה את הכנסות התעלה, ירדן, מדינות קרן אפריקה, הודו, סין, יפן, אירופה - ובישראל, נמל אילת שכבר מזמן מושבת.
זהו בדיוק סוג האתגר שבו ישראל, במצב מדיני אחר, יכלה לקנות את עולמה: לסייע בהובלת מערכה טכנולוגית ומבצעית לפתיחת המעבר, ולהפוך יכולת צבאית להון מדיני של ממש. במקום קואליציה אזורית יש לנו קואליציה משיחית, שהמדיניות הכי נאורה שלה הם נאומי "שערי הגיהינום" שחוץ מהבייס כבר אף אחד לא מתרשם. ביטחון ישראל לקראת בחירות 2026 הם מחיר הכישלון המשולש של ממשלה שגידלה את חמאס כנכס, נכשלה באסון ה-7/10 והחזירה אותנו אחרי מלחמת התשה עשרים ושש שנה אחורה לרצועות ביטחון בעזה ובלבנון. מעולם לא הייתה בישראל ממשלה עם כל כך הרבה כישלונות מחפירים.
לצערו של נתניהו, סיבוב הניצחון מחובק עם טראמפ שאותו כל כך רצה כבר לא יקרה, אפילו לא ביקור כי כבר אין מה למכור. נשארנו עם שישה שבועות שבהם ההזדמנויות האמיתיות ממשיכות להיעלם - וההכרעה על מה שנותר מהן תיפול בקלפי.
התרעות פיקוד העורף