המלחמה על התודעה במערב לא פחות חשובה מזו הצבאית: מההטייה של הניו יורק טיימס ועד לסרט של הגארדיאן (נז"א) שני אירועים אחרונים מציגים תמונה אחידה ומטרידה על האופן שבו כלי תקשורת מרכזיים במערב בונים וממסגרים את תפיסת המלחמה הנוכחית.
מעורבות כזו של כלי התקשורת מבהירה כי ה"גארדיאן" חצה את הקו שבין סיקור עיתונאי לבין אקטיביזם קולנועי המציג עמדה חד צדדית מובהקת.
פינקר ניתח 1,559 מאמרים שפורסמו בניו יורק טיימס בין ה-7 באוקטובר 2023 ל-7 ביוני 2024, וממצאיו הראו דפוס של השמטה ומיסגור חד צדדי:
פרופ' פינקר סיכם זאת כך: "התוצאה המצטברת של הדיווח היא יצירת הנרטיב שלפיו מאז ה-8 באוקטובר, ישראל היא התוקפן, בעוד הפלסטינים הם קורבנות סבילים שסבלם גדל מדי יום... תוך ניתוק המציאות מהמחיר שהציבור בישראל שילם או משלם או ניתוק מהאחריות של חמאס". (הניו יורק טיימס דחה את המסקנות המחקר).
הצלחת תוכן ישראלי ישיר
ההצלחה לוותה בדיון ער ברשתות החברתיות בעולם הערבי, שבהם העידו צופים כי לראשונה נחשפו למורכבות האנושית, מורכבות המלחמה ולשפה הישראלית מבלי שעברו תיווך או סינון עיתונאי.
תפיסת העולם של התקשורת המערבית
ככל, נראה ששתי המערכות הללו, ה"ניו יורק טיימס" וה"גארדיאן", פועלות מתוך אותה תפיסת עולם פוסט קולוניאלית, המחלקת את העולם ל"מדכא חזק" (ישראל) ו"מוחלש ילידי" (הפלסטינים). בתפיסה זו, לכל פעולה של החזק יש אחריות מלאה, בעוד אלימות המועברת מהצד המוחלש נתפסת כתוצר כמעט אוטומטי של המצב.
אירועי ה-7 באוקטובר לא הסתדרו עם התפיסה הזו. הטבח העמיד את הישראלים כקורבנות ואת חמאס כתוקפן. מכיוון שהמציאות עמדה בסתירה לפרדיגמה, אפשר לראות כי חלק ניכר מגופי התקשורת עברו להנחת הקשר ("זה לא קרה בוואקום") והעבירו מיידית את מוקד הסיקור לנעשה בעזה.
כך, בפועל, ה"ניו יורק טיימס" ייצר את הדיווח ההיומי באמצעות השמטה שיטתית של עובדות, ואילו ה"גארדיאן" המיר את אותה תפיסה, בין היתר, לכדי יצירה "אומנותית" (מעוטרת בפרסים).
יש שיראו בכך אנטישמיות מובנית עם כוונת זדון מושרשות, ויש כאלו שייחסו זאת לעיוורון תפיסתי ומבני: רפלקס של "עיתונות חוקרת מול החזק", לצד אסימטריה ויזואלית שבה הדיווחים מעזה מספקים חומרים דרמטיים מדי יום.
בכל מקרה אפשר לסכם כי המאבק על דעת הקהל הבינ"ל אינו רק על הנתונים, אלא על תבנית חשיבה. בהכללה אפשר לראות כי כשהמציאות בשטח סותרת בנתונים את תפיסת העולם, יש שיעדיפו למסגר מחדש עובדות ותהליכים ובלבד שיתאימו לנראטיב הכולל.
לאן מכאן?
ואחרי כל זה חשוב להפנים ולא רק לדבר על זה אלא גם לעשות: נדבך מאוד משמעותי במלחמה של ציר ההתנגדות הוא מלחמת התודעה. היא חשובה לו אף יותר מזו הצבאית שבה הוא בנחיתות מובנית. נכון יהיה שיהיה בישראל "רמטכ"ל תודעה" מקביל לרמטכ"ל הצבאי, כשאולפני הטלוויזיה, נטפליקס והרשתות החברתיות הם הם המוצבים שיש "לכבוש".
התרעות פיקוד העורף