אנחנו נמצאים בעשרת ימי תשובה. תשובה אינה בקשת סליחה. תשובה היא הזדמנות לחזור בזמן, לשוב ולבקר בימים ובשעות שהיו טרם ביצוע העבירה, לזהות מה הביא אותנו לבצע אותה – ולשנות את מעשינו בהתאם. בכך שנימנע מלחזור על מעשה שגרם לנו לסבל נבטיח לעצמנו שנה אחרת, טובה יותר. ואם יש זמן שאנחנו, כחברה, צריכים לחזור אליו כדי לשנות, זהו 6 באוקטובר.
ב-6 באוקטובר היינו עם מפולג. החרמות הפוליטיים זלגו מטה לציבור ונעשו חרמות של ציבור על ציבור אחר. השנאה והפילוג הגיעו לשיאם ביום הכיפורים, כשצעירות חילוניות התפרצו לתפילות בלבוש חושפני, ובכיכר דיזנגוף בתל אביב תועדו מבוגרים מתפרצים לתפילה. אילו היו המעשים האלו מתרחשים בפריז, בלונדון או בניו יורק, היינו רואים בהם ביטויים לאנטישמיות ודורשים לחקור אותם.
ואז הגיע 7 באוקטובר, והאויב הזכיר לנו באכזריות את מה ששכחנו. כשבאו לרצוח אותנו, הם לא הבחינו בין חובשי הכיפה לחילונים. הם רצחו את כולם כי הם יהודים וראו בכולם מתנחלים.
העם יצא כולו להציל את האחים והאחיות: חובשי הכיפות הסרוגות והשחורות, מפגיני קפלן ואנשי הימין. כולם נלחמו שכם אל שכם, הצטופפו באותו טנק והבטיחו שלא חוזרים ל-6 באוקטובר. העם עשה תשובה. ב-8 באוקטובר העם הפסיק את החרמות ודרש גם מהמנהיגים להתכנס תחת האלונקה וליצור חזית מאוחדת מול העולם כדי להציל את הבית.
לזמן מה נראה שהמנהיגים מיישרים קו עם העם, ששיח החרמות נעצר. אך עם פתיחת מערכת הבחירות הנוכחית נראה שפוליטיקת החרמות שבה למסכים. שוב מנחי הטלוויזיה והפוליטיקאים מתרכזים בשאלה עם מי הפוליטיקאים לא ישבו, במקום בשאלה איך הם מתכוונים לשמור על המדינה היהודית כמקלט לעם היהודי.
כבר עברנו על בשרנו חרם של מנהיגים שמחלחל מטה, אל הבוחרים, אל הציבור. זה עלול לקרות שוב ולהחזיר אותנו לאותו פילוג ששידר לאויבינו שעינינו נשואות אל המחלוקות בבית יותר משהן נשואות אל האויבים מבחוץ, וכך נראתה להם השעה כזמן טוב להפתיע אותנו.
הבטחנו לעצמנו שלא נחזור ל-6 באוקטובר, אז אל תחזירו אותנו לשם. עכשיו, בעשרת ימי תשובה, יש לכם הזדמנות לעשות תשובה. לחזור בכם מפוליטיקת החרמות כי היא תסדוק שוב את האחדות ואת החוסן שלנו, שנבנה מחדש בהרבה דם וכאב. במקום זה, נהלו מערכת בחירות עניינית – על רעיונות, על דרך ועל חזון.
התרעות פיקוד העורף