תועלת אגבית: גם אם דוחים את "נז"א" – את הטענות חייבים לבדוק | שי גל

אם "נז"א" יביא את צה"ל לבדוק חשדות, לתקן כשלים או להפריך האשמות בראיות, תהיה זו תועלת אגבית לישראל גם בלי לקבל את מסקנות יוצריו.

סרטם של יובל אברהם ורחל שור, שזכה בפרס המיוחד של חבר השופטים בפסטיבל ונציה, מביא עדויות אנונימיות של חיילים ואנשי מודיעין על הלחימה בעזה. יוצריו מציגים אותן כראיה למדיניות של הרג אזרחים; צה"ל דוחה זאת. פרס אינו מאמת עדויות, ואנונימיות אינה פוסלת אותן; משקלן נקבע לפי ידיעתו הישירה של העד, אימות תפקידו וחיזוקים לדבריו.

גם עדות אמינה לאירוע אינה מוכיחה מדיניות או כוונת מדינה. אבל את הקרקע שעליה טענות כאלה נקלטות לא הכין הסרט: בעלי תואר, דרגה או משרה בישראל הציגו בפומבי פגיעה באוכלוסייה כאמצעי להשגת יעדי המלחמה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ׳ אמר על המתת שני מיליון אזרחים ברעב ובצמא כי "זה אולי צודק ומוסרי עד שלא מחזירים לנו את החטופים". האלוף במיל׳ יפתח רון טל, לשעבר מפקד זרוע היבשה, אמר כי "בעזה אסור שיישארו עזתים". הרב שמואל אליהו חזר על האפשרות להטיל פצצת אטום על עזה שהעלה בנו, השר עמיחי אליהו.

דבריהם אינם מוכיחים את טענות הסרט, אך מעניקים להן מראית עין של אישור מבפנים. בינואר 2024 ציטט בית הדין הבינלאומי לצדק התבטאויות ישראליות בצו לסעדים זמניים; הצו לא קבע שבוצע רצח עם, אך כלל אותן בנימוקיו.

רוח צה"ל מעגנת חיי אדם, טוהר הנשק, אמינות ואחריות לצד דבקות במשימה וחתירה לניצחון; כבוד האדם אינו תלוי בלאום או בדת. הערכים נבחנים דווקא כשקל להפר אותם; בירור חשדות הוא מימושם.

אויביה של ישראל אינם אמת המידה שלה. ישראל אינה חמאס, חיזבאללה, המשטר האיראני או טורקיה של ארדואן; "ככה הם עושים" אינו היתר. אימוץ שיטותיהם מעניק להם כוח לעצב את אופייה של ישראל. את גבולות הכוח קובע הדין.

תקיפת מטרה צבאית יכולה להיות חוקית ומוצדקת גם כשאזרחים צפויים להיפגע, כל עוד הפגיעה אינה מופרזת ביחס ליתרון הצבאי הקונקרטי והישיר וננקטים אמצעי זהירות אפשריים. ההחלטה נבחנת לפי המידע שהיה זמין או ניתן להשגה בזמן קבלתה; ידיעה על סיכון לאזרחים אינה הופכת אותם למטרה. חישוב הנזק האגבי נועד לצמצם פגיעה, לשנות תוכנית ואף לבטל פעולה.

מכאן נגזרת בדיקת המטרה, איכות המודיעין, החלופות והאישור שניתן. גם כשמערכת ממוחשבת מסייעת בהחלטה, האחריות נשארת בידי המפעילים והמאשרים. טענה למדיניות מחייבת להגיע לדרגי ההחלטה: מי החליט, אילו הוראות ניתנו ומה אושר. כך מבחינים בין פעולה כדין לחריגה ומבררים אחריות בכל דרגה.

הזעם הציבורי בעקבות שבעה באוקטובר מובן, והדרישה להגן על אזרחי ישראל ולהכריע את האויב מוצדקת. אך זעם אינו פקודה. לציבור זכות למחות ולהשפיע; הסמכות להפעיל כוח ולנהל חקירה מסורה למוסדות המדינה, בכפוף לחוק.

עצמאות הבדיקה מגינה על היחיד ועל המדינה: היא מחייבת גם את התביעה ושומרת על זכויות החשוד והנאשם. גם בזירה הבינלאומית היא נכס: עקרון המשלימות בבית הדין הפלילי הבינלאומי מעניק קדימות להליכים מקומיים כנים. ממשלה המבקשת מהעולם לסמוך על מוסדותיה חייבת לאפשר להם להגיע גם למסקנות שאינן נוחות לה; המבחן אינו עצם קיומם אלא נכונותה ויכולתה לחקור ולהעמיד לדין בפועל. הכפפת חוקרים, תובעים ושופטים לאינטרס הפוליטי של מי שהם בודקים מערערת את אמינות ההליך הישראלי ומחלישה נכס ביטחוני ומדיני.

הדרישה של השר מיקי זוהר לשלול את אזרחות היוצרים פוגעת באמינות הזאת. היא מחליפה בירור באיום על היוצרים. חופש היצירה משאיר את המחלוקת במקום שבו עליה להתברר: במעשים עצמם. גם חקירת הדלפה אינה תחליף לכך.

צה"ל נשלח להגן על מדינה יהודית ודמוקרטית. אופייה של המדינה שתישאר אחרי המלחמה הוא חלק מתוצאתה.