לבד ביקום?
קם פטרת ציפורניים בכיר, בעל מוצא אצילי וניסיון מדעי, ואמר: "הביטו בעובדות. יש ביקום כל כך הרבה כוכבים. מיליארדי מיליארדים, ואולי מיליארדי מיליארדונים של כוכבים. רבים מהם בוודאי מתאימים לקיום חיים של פטרת ציפורניים". תשואות עלו מכל פטרת ציפורניים באולם ובעולם. האירוע גם הועבר בשידור ישיר.
פטרת ציפורניים הבכיר ממוצא אצילי וניסיון מדעי גירד קצת, כי גירד לו, והוסיף: "עדיין נותרה שאלה: מדוע פטרות ציפורניים מכוכב אחר עדיין לא יצרו איתנו קשר?", והמשיך: "קיימת ודאות שיש עוד פטרות ציפורניים ביקום. ההיגיון מחייב זאת. עלינו לחפש עוד פטרת ציפורניים כמונו בכל הכוכבים ובכל הגלקסיות, ולא לשקוט. נשקיע בחיפוש הזה את מיטב כוחותינו ואת כל המשאבים העומדים לרשותנו, עד שנמצא עוד פטרת ציפורניים ביקום". "הנה, הנה הייעוד שלנו!", אמרה כל פטרת ציפורניים בליבה.
מאיזו מדינה את?
"אמרי לי מאיזו מדינה את בלי להגיד לי מאיזו מדינה את". כך פנה צעיר בלונדון, במבטא אנגלי ועם מיקרופון, לנערה ברחוב, וצילם לטיקטוק שלו. היא מיד נתנה לו רמז: "כולם שונאים אותנו".
הגעתי לערוץ המקורי שלו, שבו הוא מעלה סרטונים רבים כאלה, שבהם הוא שואל ברחוב, בעיקר נערות, בעיקר יפות ומצודדות, מאיזו מדינה הן, בלי להגיד מאיזו מדינה הן.
הוא תמיד לא מנחש. מה שמעלה את החשש שהוא מבין מניין המרואיינת שלו, רק רוצה להמשיך את השיחה, וליצור סרטון מוצלח. בטיקטוק שלו קראתי את התגובות לסרטון. המון הגיבו בנוסח: "צעקתי: ישראל! ברגע שהיא אמרה: כולם שונאים אותנו". היו כאלה שהפגינו איך שונאים אותנו, וכתבו "פרי פלסטין".
בסרטון, כדי לעזור לו לנחש היא מתארת לו גם כך את הארץ שממנה היא באה, היא אומרת: "אנחנו ארץ יפה מאוד. אנשים טובים מאוד". גם זה גרר תגובות מחאה בטיקטוק שלו. "אנשים טובים מאוד? חה חה חה", רגזו אנטישמים. מכל השעשוע הטיקטוקי הזה אני נותר עם הערכה מסוימת לכך שנערה תוססת ומצודדת בת 15 מישראל מגדירה כה במדויק, ואפילו קצת בגאווה, ואולי באופן סרקסטי שנון וחבוי את ישראל ואת גורלה בתשובה הראשונה שלה לבקשת רמז מניין היא: "כולם שונאים אותנו".
אמיל זולא, דרייפוס ומערכת המשפט
מאז שביקרתי בביתו של אמיל זולא בצרפת אני מקבל מהם חומרים. והנה קיבלתי הודעה על הצגה מיוחדת במינה בפריז, בדקתי עוד, והגעתי לסיפור מעורר קנאה שבו המערכת המשפטית בודקת את עצמה. הבנתי כי לאחרונה עלתה בפריז הצגה שיש בה ביקורת על מערכת המשפט הצרפתית בעת פרשת דרייפוס, בדגש על הסופר אמיל זולא, שגייס את פרסומו הספרותי הגדול בשירות האמת ולצד דרייפוס. זו לא הצגה רגילה והיא לא מתקיימת באולם רגיל.
אחד הדברים החריגים הוא הרכב השחקנים. צוות השחקנים מורכב מאנשי משפט אמיתיים: עורכי דין, שופטים, תובעים ומשפטנים, כולם שחקנים חובבים. בין המשתתפים היו שופטת מכהנת, פרקליט כללי, עורכי דין בכירים ועוד מאנשי עולם המשפט. זה משנה לגמרי את משמעות האירוע: אלה אינם שחקנים שמתחפשים לשופטים. אנשי המוסד המשפטי של ימינו משחזרים את הרגע שבו מערכת המשפט, הצבא והמדינה עשו עוול.
זו הצהרה אומנותית ומוסרית חסרת תקדים, שבה מערכת המשפט הצרפתית מבקרת אירוע שבו היא עצמה נכשלה, וביקורת זו מועלית כהצגה בתוך אולמות בית המשפט ממש.
תקציר לתזכורת: אחרי שהקצין היהודי אלפרד דרייפוס הורשע בבית המשפט הצבאי בבגידה ב-1894, ונענש במאסר אכזרי, התברר שהראיות נגדו היו פגומות ושהוא חף מפשע. אמיל זולא הבין זאת ופרסם בעיתון באומץ את מאמרו המפורסם "אני מאשים!", שבו האשים במפורש ובשמם אנשי צבא ואת מערכת המשפט באחריות לעיוות הדין.
אמיל זולא ידע שהוא מסתכן בעונש מאסר. אכן נערך לו משפט, נגזר עליו מאסר והוא ברח לאנגליה. זולא בחר להקריב במודע את חירותו, את פרסומו ואת האהדה של קוראיו, את כספו ואת ביטחונם של קרוביו למען האמת והצדק. עם זאת, המשפט נגד אמיל זולא חשף את מה שהצבא ומערכת המשפט ביקשו להעלים. זולא הפסיד במשפט, אבל המשפט שלו תרם לזיכוי של דרייפוס.
ההצגה הנדירה הזו היא בדיקה עצמית אמיצה של מערכת המשפט כאשר בית המשפט הופך בעצמו לבמה. בדרך כלל בתיאטרון בונים תפאורה של אולם משפט. כאן אין צורך בתפאורה. דוכן השופטים האמיתי, הכיסאות באולם, ובעיקר ההיסטוריה, הכל נמצא סביב לשחקנים ולקהל.
התרעות פיקוד העורף