בניגוד לכלל הפוליטיקאים, שהם חדשים רק פעם אחת, לשר בן גביר יש יתרון – הוא רב-אומן בלחדש את עצמו. את תיק ביטחון הפנים, שהוא בעצמו חידש לטייטל ביטחון לאומי, לא העניק לו ברצון ראש הממשלה. נתניהו אולץ לכך בשל הדמוקרטיה. ד.מ.ו.ק.ר.ט.י.ה! זוכרים?! בן גביר זכה בכמות מנדטים כזו שאפשרה לו ללחוץ את ראש הממשלה למקום הזה אחרת אין לו ממשלה, כי בשל הדמוקרטיה - אנשי השינוי מטעם עצמם החרימו אותו. אחרי קמפיין שבו הגיע לזירת פיגוע עם נשק שלוף ונגע בסנטימנט של אזרחים רבים, הנוגע לחוסר תחושת הביטחון האישי, הנה, הגיע השריף לעשות סדר.
היא אישה, שזה שונה ממנו, ואין לה סממנים דתיים - שזה מקרב קהלים נוספים מהעולם החילוני. וכמובן - היא מדביקה למסך וגם היא בדיוק כמותו: מי שמעריך אותה, מתבשם ממנה ומעריץ אותה, ומי שמתעצבן עליה, עדיין מתעניין בה.
אז אין שם בעוצמה יהודית שולחן קמפיין שמתופעל 24/7 על ידי קמפיינרים מנוסים. יש שם כישרון, שכעת כוחו מוכפל, לקפוץ על אירועים שנמצאים בבטן הרכה של כל ישראלי - ויש שם המון כריזמה. וגם, מאחורי הקלפי, רק נזכיר, ההצבעה היא פרטית. תשימו עין על מפלגת עוצמה יהודית, של בן גביר וגוטליב, ייתכן שהיא - ולא וינטר או איזנקוט - תביא את הפתעת הבחירות. סליחה, חבריי הסוקרים.
קרב לוחות
יש לפוליטיקאים קטע כזה, לתפור לעצמם חליפות לפני שהמתפרה בבעלותם. אפשר להסתכל מהצד השני ודווקא להעריך את האמביציה. הלא אדם שמכוון למטרה יגיע אליה הרבה יותר מהר ממי שלא מביט בה בכלל, או מתכחש אליה.
בתוך שלל ראיונות שקיימתי עם פוליטיקאים ופוליטיקאיות וגם מתוך שלל שיחות רקע, גיליתי לשמחתי הרבה קו אחיד בין ימין, שמאל וכו'. יש רבים הרואים עצמם כשרי החינוך הבאים של מדינת ישראל, והם מדברים על התפקיד עם ברק בעיניים ולא כסידור עבודה.
והנה, אחרי שנים של קורונה ומלחמות, בתקופה שבה חסרים כל כך הרבה מורים, ותלמידי ישראל עברו בשנים הקצרות של חייהם כל כך הרבה, קמים מי שרוצים להסתער על התיק. על שר החינוך תמיד תהיה ביקורת – שביתות, כוח אדם, ציונים, הכל תמיד יפילו עליו. ובתוך חוסר הקרדיט שהוא זוכה לו (אגב, שאפו לבנט עם "בתי ספר של החופש הגדול" ועל הפרויקט השאפתני של 5 יחידות מתמטיקה), ישנם פוליטיקאים ששואפים לקבל את התיק שרק חוטפים עליו.
מחשבה רומנטית לאחרי בחירות, שיהיו פה קרבות על זהות השר שימשיך להוביל או יוביל מחדש את חינוך ילדינו. כי אין כמו השקעה בדור העתיד של המדינה שלנו.
לא סולחת
אין על יום הכיפורים. זמן ענק לחשבון נפש אישי, לשקט נפשי, לקדושה, להביט בדברים מזווית אחרת. אני נמנית עם האנשים שמתקשים לסלוח. אני מודה. זאת משום שיש בקשות סליחה שנראות לי כה צבועות. הן אלה שנשלחות במסרון שפוטר את הצד הפוגע מהחטא שלו. שומו שמיים, יש דבר שנקרא לקבוע, לשבת, לדבר, לפתור יחד, לרצות להסביר, להיות כן ולעשות את זה מכל הלב. קשה שלא לסלוח כשיש כוונה מלאה.
אז למתנצלים המסמסים, אלה שבאים לנקות את נפשם בלבד, תחסכו ממני ותחסכו מעצמכם את הכתיבה המזיעה. החיים קצרים מדי לכתיבת בליל הודעות מגילה ולקריאתן. כוס קפה (חלב שקדים, בבקשה) וכוונה אמיתית פרקטיות הרבה יותר.
צום קל וגמר חתימה טובה!
התרעות פיקוד העורף