אלה האנשים, שאם תקום ממשלה המבוססת על מפלגות האופוזיציה, יאיישו את הקבינט המדיני-ביטחוני, את הפורומים הביטחוניים המצומצמים, יכתיבו את המדיניות ויהיו ציר מרכזי ומשמעותי בניהול המערכת הביטחונית בישראל. ולא רק אותה.
איש מהם, כאמור, לא גינה את האשפה הקרויה "נז"א". חלק תמכו במסר הכללי שניסה להעביר הסרט לעיני כל. לדעת רובם, הנזק של הסרט שמוקרן ומדובר ברחבי העולם קטן מהנזק האמיתי שעושה לישראל המלחמה עצמה. שלא הסרט בעייתי – אלא המציאות.
מה יותר בלתי נסבל: ממשלה עם מפלגה המורכבת מאנשים שהדבר הכי חשוב להם הוא חוק גיוס, או ממשלה עם מפלגה שחבריה לא מוכנים להגיד על חמאס שהוא ארגון טרור וימנעו מהממשלה הנשענת עליהם פעולות הנדרשות להמשך חיסולו.
בעיה של כולם
שני חששות לנתניהו מווינטר: האחד, שהוא לא עובר את אחוז החסימה וזורק קולות רבים של תומכי ימין לפח. האחר, שנאמנותו לימין מוטלת בספק. אם היה מדובר רק בחשש השני, נתניהו, למרות חשדנותו המובנית, היה הולך על זה. סומך על יכולותיו הפוליטיות כדי להביא את וינטר לממשלה בראשותו, גם אם יש לו כעת כוונות אחרות – ולא בטוח בכלל שיש לו.
וינטר בחר להיכנס לבחירות מאוחר, מאוחר מאוד, ולא היה מספיק זמן לבחון את הדברים בסקרים ולראות מה הפוטנציאל הגלום במפלגתו. נתניהו ינסה להוריד את וינטר מהמרוץ בשבועות שעוד נותרו עד הבחירות. לקראת הישורת האחרונה תיעשה הערכה מחודשת. אם וינטר יצליח להביא את הקולות שעליהם הוא אמר שהוא בונה מהצד השני - מאנשי ימין החונים אצל ליברמן, בנט ואיזנקוט - ולהישאר יציב, נתניהו עשוי לשנות אסטרטגיה.
איזנקוט לא נרגע כשווינטר וליברמן התכתשו השבוע בפומבי, כנראה כדי לענות לקמפיין הליכוד כאילו קיים ביניהם קשר, שהחל בתקופתו של וינטר כמזכיר הצבאי של ליברמן כשר הביטחון, ואולי נמשך עד היום. היריבות הזאת הייתה נראית מאולצת. מנומסת. חלשה מאוד.
גם מתקפת הנגד של ליברמן לא הייתה משהו. ליברמן תקף את וינטר על כך שהודיע שהוא ימליץ על נתניהו לראשות הממשלה, והוסיף רשימה ארוכה של מחדלים שאותם הוביל, לטעמו, נתניהו. למעשה אפשר לומר שבמתקפה על ליברמן, ירה וינטר את כל חיציו על הדמוקרטים ועל רע"מ. ובמתקפה הנגדית כיסח ליברמן דווקא את הצורה של נתניהו. כך לא נראית מתקפה הדדית. כך נראית מתקפה חברית.
אם להוסיף על כך גם את הדיווח שליברמן נפגש השבוע עם בנט והשניים תיאמו עמדות לקראת הבחירות, אפשר לקבוע ברמת ביטחון גבוהה שלא היה זה מהשבועות המוצלחים של איזנקוט בקמפיין. הפאניקה היא כנראה שהובילה אותו לחשוב על החתמת מסמך נאמנות למועמדיו לכנסת. אירוע הזוי כשלעצמו, במיוחד כשמדובר במועמדים שנבחרו אחד-אחד על ידו.
אגב, באותו מכתב – שגם אם היה נחתם בידי כולם לא באמת שווה את הנייר שעליו הוא כתוב – התכוון לדרוש איזנקוט שכל חברי הסיעה נשארים יחד גם אם יהיו תרחישים שיובלו על ידו, שצו מצפונם לא יאפשר להם לתמוך בהם. במקרה כזה, דורש איזנקוט, יהיה עליהם להחזיר את המנדט למפלגה ולהתפטר מהכנסת.
פסולי חיתון
בבקשת הפסילה של רע"מ בוועדת הבחירות המרכזית בבחירות הקודמות, שאושרה ועברה כרגיל לבג"ץ, הציגה היועמ"שית חוות דעת של השב"כ שלפיה כל הטענות המיוחסות למפלגה בהקשר של תמיכה מוכחת בטרור לא קיימות.
קיפאון או התחדשות
אבל האמת היא שהקדנציה הבאה של הממשלה שתיבחר תכלול שינויים משמעותיים במערכת המשפט. בין שתהיה זו ממשלת ימין ובין שממשלת שמאל. וכל זה בלי שתעביר אפילו חוק אחד. הסיבה בכלל כרונולוגית: הממשלה הבאה תמנה שמונה שופטים לבית המשפט העליון בנסיבות של פרישות טבעיות וסיום תפקיד מאילוצי גיל, יועץ משפטי לממשלה בשל סיום קדנציה וכן פרקליט מדינה חדש. ועוד כמה משנים ובכירים נוספים בפרקליטות.
גם אם בג"ץ יבטל את כל החוקים שהעבירה הממשלה היוצאת, כולל אלו שכן עברו את משוכת הכנסת, כמו חוק מח"ש ופיצול היועמ"ש, לא יותיר זכר משינוי שיטת בחירת השופטים וכל מה שהממשלה קידמה בשנים האחרונות – השינויים במערכת המשפט בקדנציה הבאה עדיין יהיו מרחיקי לכת, עם החלפת כמחצית משופטי בית המשפט העליון ודמויות ראשיות במערכת אכיפת החוק.
הבחירות הן גם על זה. על הבחירה בין מי שינציח לשנים רבות את המצב הקיים, או יפעל להכנסת דמויות ושמות חדשים עם דעות שונות מאלה הקיימים.
התרעות פיקוד העורף