1. מייד לאחר יום הכיפורים, שמסמן את סיומם של הימים הנוראים הקדושים ליהדות, יחלו אצלנו הימים הנוראים ה"מודרניים", שבמרכזם טבח שבעה באוקטובר, ואך סמלית היא הסמיכות בין התאריכים, לא רק בהיבט של חורבן הבית או יום הדין או יום הטבח. אצל רבים יום הכיפורים מזכיר את טראומת מהלומת הפתע הסורית-מצרית והמלחמה רוויית הקורבנות בעקבותיה, שרק הפתעת שבעה באוקטובר הנוראית והקטלנית גוברת עליה.
ובין הימים הנוראים הקדושים לאלו המודרניים, אני מבקש לכתוב לכם על "הפתעות" כמרכיב בחיינו. על אלו הטובות ועל אלו הרעות – ועל חטא שחטאנו בקונספציה, בביטחון העצמי ובמה שרצינו להאמין. ולכן, בשל קדושת יום הכיפורים ויום השנה לטבח, נניח גם השבוע לפוליטיקה, לפוליטיקאים ולבחירות.
הוא ביקש ממני, אז כיועצו במשרד הביטחון, לבטל את הפגישה, והשבתי לו כי הדבר בלתי אפשרי וייתפס רע מאוד, ובסתר ליבי אף חשבתי שמפגש כזה יהווה עבורו סוג של "אוויר פסגות".
פרס התרצה והסכים, רק בתנאי שחניכי המכללה יגיעו ללשכת שר הביטחון בקריה. הוא פתח את המפגש ללא הקדמות מיותרות, ובקול קפוא הפטיר לעבר הבוגרים: "יש לי בספרייה עשרות ספרים על ברית המועצות, שהתפרקה זה מכבר. למישהו מכם יש רעיון מה לעשות איתם? ומישהו מכם בכלל חזה שזה עומד לקרות? המפקדים שלכם רמזו על כך משהו?", תהה באוזני אנשי צה"ל, השב"כ והמוסד, ושתק. והשתיקה הייתה ארוכה. התפרקות ברית המועצות הייתה אז אם כל ההפתעות, ועלה עליה, אולי, רק הפסדו של פרס בבחירות לבנימין נתניהו.
תוך כדי החופה נתבשרו החוגגים כי עיראק פלשה במפתיע לכווית. אף אחד לא ידע ואף אחד לא חזה את האירוע שיבוא בהמשך במלחמת המפרץ ואת שבירת הטאבו של ירי טילים על עורף ישראל. לזו נלוותה עוד "הפתעת זוטא", כשבהמשך - בניגוד לתחזיות, להיערכות אמ"ן ולהכנות העורף (חלוקת מסיכות אב"כ וכו') - העיראקים כלל לא עשו שימוש בנשק כימי.
והאירוע הזה נחשב לעוד "יום כיפורים" של מערכת המודיעין בישראל ובעולם הערבי והמערבי, למרות הקושי התמידי לחזות מהלך של מנהיג ערבי שמקבל החלטות בארבע עיניים, הוא עצמו מול המראה.
עוד שנים קודם לכן הופתעה מערכת המודיעין בישראל מנפילת השאה באיראן לטובת משטר האייתוללות. ישראל וצה"ל היו מושקעים אז עמוק באיראן בקשרי מודיעין, צבא, ביטחון, מדע, תרבות, תעשייה ותשתיות, והנה, בן לילה, אירע הדבר והימם את ישראל ואת העולם.
נאומו של רמטכ"ל צבא טורקיה על המאבק בטרור היה מרשים ועשוי היטב, ובתוכו משולב סיפור פגיעת בני משפחתו בפיגוע טרור. בתום האירוע ביקשתי ממנו את הנאום כדי לפרסם אותו בגיליון "מערכות", כמאמר מקצועי לקציני צה"ל.
ברק ערך את ביקורו המתוקשר והשמיע את האמירה המביכה יום לאחר פיגוע במטה הביטחון הלאומי בדמשק, שבו נהרגו בכירי משטר – והוא כבר חשב, העריך והצהיר שמשטר אסד מתפרק לנגד עיניו.
חצי שנה קודם לכן התבטא שר הביטחון ברק ש"אסד ייפול בתוך שבועות", אלא שלאסד היו תוכניות אחרות, ומשטרו נפל 12 שנה מאוחר יותר, בשנת 2024.
כשאושרתי על ידי הרמטכ"ל כשותף סוד לאירוע, הייתי בהלם. כור גרעיני בסוריה הנחשלת ולא במצרים, טורקיה או סעודיה? וצה"ל בכלל היה ממוקד בהכנות לסיכול כור באיראן... אבל הצילומים הברורים של צפון-קוריאנים בונים כור בסוריה אומתו כמדויקים והביאו למוכנות ישראלית לתקיפה וסיכול. הם מנעו בכך את "אם כל הכשלים של המודיעין הישראלי", אף שלדעתי עצם הגילוי ברגע האחרון הוא בהחלט כישלון.
הימים היו לפני חג החנוכה, ומזכיר ההגנה פתח את דבריו בפני האורחים, ראשי הפנטגון וצבא ארצות הברית ואמר שכבוד גדול עבורו לארח בערב החג את מרדכי היהודי. הוא הרחיב, סיפר על החינוך היהודי, על זיקתו ליהדות, על העובדה שבמשך שנים - בטקס שנערך מדי יום שישי - הוא צעד בכיתה לקול שיר עברי ושלשל רבע דולר לקופה הכחולה של קק"ל. "לדעתי יש לי בישראל זכויות ליער שלם", הוא אמר.
אני ומרדכי חייכנו לעבר אנשי המודיעין והשגרירות, שמצידם השפילו מבט והבינו שלא ידעו ולא הבינו כלום. אגב, מייד כשחזרנו לישראל, דאגנו לנטוע חלקת יער בהרי ירושלים על שמו של מזכיר ההגנה כהן. זו הייתה הפתעה מודיעינית שמחה מאוד.
בתום מפגש שארך שעתיים, הזמין אותנו מובארק לסעודת צהריים. והנה, הפתעה גדולה: יחד עם הנשיא הגיעו ראש ממשלת מצרים וכל ממשלתו. בלט בהם גנרל מרשים, גבוה ועטור מדליות. "תכיר את פילדמרשל טנטאווי", הציג מובארק את הגנרל בפני השר הישראלי. לחיצת היד הייתה חמה, וכשהשניים גילו שבמלחמת יום הכיפורים נלחמו זה מול זה כמג"די חי"ר בראש הגשר בסואץ, הם ערכו מפגש נפרד ולא מתוכנן - ואפילו התחבקו.
טנטאווי הסביר שהוא מאושר מהשלום וכי הם מחויבים אליו, ואף החליטו לקיים יחד טקס רב רושם באסמעיליה במלאת 25 שנה להסכם, אבל בנימין נתניהו (מזכיר אותו השבוע רק פעם אחת) פיטר את מרדכי קצת לפני הצעד המתוכנן.
לימים, ללא קשר לצבא, למדתי והבנתי שרוב הדברים שאתה מפרש אותם אינם בהכרח נכונים, והם נובעים מהרצון לסדר לעצמך את הכוכבים או את האיומים לפי רצונך. אתה צריך לבנות גם לעצמך מערכת אישית של איפכא מסתברא.
מכל הדוגמאות והזיכרונות הללו, אני רוצה לומר בעיקר שני דברים: שהפתעה אסטרטגית איננה רק כזו שמתפקששת למודיעין הצבאי, והיא לא תגיע תמיד על גבי טנקים שחוצים תעלה או בטילים על העורף. היא יכולה לבוא ביוזמת שלום מפתיעה ואמיצה, בנפילת חומות בברלין החצויה, בהתפרקות ברית המועצות וברית ורשה, בהסכמי אברהם או ביוזמת סאדאת.
והדבר השני הוא שכאשר מדברים על הפתעה מודיעינית, השאלה היא לא רק מה המודיעין ידע, אלא למה מקבלי החלטות היו מוכנים להאמין, שכן גם ב-1973 וגם בשבעה באוקטובר 2023, מסתבר שהיה מלוא המידע. הטרגדיה הייתה טמונה בפרשנות.
ואולי גם דבר שלישי: בשנים האחרונות עשיתי לי מסורת להתקשר לראשי אמ"ן המתחילים ולהזכיר להם שהם רואים רק את מה שהם רואים, שומעים רק את מה שהם שומעים, יודעים רק את מה שהם יודעים ומבינים רק את מה שהם מבינים – ושעליהם להביא בחשבון שיש לא מעט דברים שאינם רואים, אינם שומעים, אינם יודעים ואינם מבינים.
זוהי צידה טובה לדרך, לדעת שלא הכול אתה יודע. לא לשקוע ביוהרה ובשיכרון כוח עם הנוכחות בחלל, הטיל נגד טילים בליסטיים או הכור בדימונה. בעודך משוטט כראש אמ"ן או כקברניט הספרות העליונות, תמיד יפתיעו אותך עם גלשנים, רחפנים, דרך מנהרות ועד כפכפים וטרקטור.
המודיעין הישראלי עוקב במשאבים אדירים אחר אויבינו כדי לספק התרעות למלחמה, ואלו התגברו מאז שבעה באוקטובר, כאשר אמ"ן צריך להתבונן כעת ברדיוס של 2,500 ק"מ מישראל, 24/7, באין-ספור חזיתות ובעידן ה-AI. זהו אתגר מטורף.
בערב יום הכיפורים הזה, בין ימים נוראים קדושים ביהדותנו לימים נוראים קדושים בישראליותנו, עלינו לדרוש ממערכת הביטחון, מהמודיעין ומהדרג המדיני להוסיף לשאלה המוכרת "מאין תבוא הרעה?" עוד שאלה אחת: "מאין יכולה לבוא ההזדמנות?". כי ההפתעה האסטרטגית הבאה של ישראל יכולה להיות או מלחמה, או פריצת דרך, או תפנית מסוכנת במדינות שכנות, או ההפך המוחלט. וזה מחייב הרבה מקצוענות ובקרה, וגם צניעות. הרבה צניעות.
ואם חלילה הטלתי בכם קדרות, אני כבר מתקן: ישראל מפתיעה את אויביה לא מעט בפעולות ובמהלכים שחוצים את הדמיון ואת תקרת הטכנולוגיה – אבל על אלו נדבר ביום העצמאות. אז בינתיים שנהיה ערניים, צנועים, טובים וראויים. גמר חתימה טובה ושבת שלום.