שני מחקרים אחרים מראים שה"גרדיאן" הבריטי הוא קיצוני בהרבה מה"ניו יורק טיימס" בסנטימנט האנטי-ישראלי שלו, וגרוע אפילו מה-BBC. למה זה חשוב? כי ה"גרדיאן" הוא שותף להפקת הסרט המדובר שחרפן את המדינה השבוע, ובכל זאת היו כמה עיתונאים ישראלים שאמרו שאם ה"גרדיאן" מעורב בכך, צריך להביא בחשבון שהדברים נבדקו שם היטב. רק שזה כבר מזמן מזמן לא נכון.
חשוב שנבין שהדברים אינם כפי שהיו, גם אם קשה לקבל את זה. ה"גרדיאן", כמו עיתונים רבים אחרים, עבר מהפכה. אפשר לקרוא לזה מהפכה בין-דורית. כבר אי אפשר להגיד באופן אוטומטי על שום עיתון שהוא מקפיד "לבדוק עובדות" ו"לא עוסק בהסברה".
העיתונות החדשה הזו שונה מאוד מהעיתונות הישנה. העיתונות הישנה ניסחה כותרות בזהירות, הצליבה מקורות ווידאה שהמידע נכון, מדויק ומקיף. הרבה עיתונאים עדיין עובדים ככה גם היום, אבל רבים אחרים כבר לא. העיתונאי מהזן הישן שואף לאמת ולאובייקטיביות, שהיא השיטה שדרכה מגיעים אל האמת.
אבל העיתונאי מהזן החדש שואף להשפיע ולהדהד כמה שיותר חזק את האמת הסובייקטיבית שלו. כאן השיטה שונה לגמרי – היא דורשת לספר רק את העובדות שמסתדרות עם הנרטיב ולפמפם אותן כמה שיותר חזק בלי זהירות, קונטקסט או מקום לחלקים אחרים של הסיפור.
הטבח הוא לא דעה
זאת אולי הדעה שלכם, היא התעקשה, אבל אין לכך הוכחות. אלוהים יודע לאיזה מוסד אקדמי היא משתייכת, אבל ברור לכולנו איזה ערך אמיתי יהיה לכל מחקר שלה. גם ברור שהיא שואבת את המידע שלה מעיתונות מהזן החדש, שבו עובדות, דעות ומשאלות לב הן היינו הך.
אז איך מבססים עובדות בעידן שבו עמדה פוליטית נתפסת על ידי יותר מדי אנשים כיכולת לפסול כל עובדה שאינה מתיישבת עם הדעה, או לקבל אוטומטית כל "עובדה" שמתיישבת עם הדעה בלי לבדוק אותה?
הבלבול בין דעה לעובדה והשקרים שחדרו למוסדות שפעם היו בהם שומרי סף, שפעלו לפי כללים ברורים, הם מזמן לא נזק אגבי אלא נזק כולל, אמיתי וקשה. השאלה היא איך מוצאים שוב את הדרך לאמת בעולם המחורפן הזה.
היכונו להאג
הדבר הנכון תקשורתית באירוע כזה הוא להגיב באופן קצר וברור. להתייחס בבוז, אבל גם לא לעשות יותר מדי עניין, כדי להקטין את תשומת הלב כלפי הסרט ובכך גם את החשיבות שלו. אנחנו, למרבה הצער, עשינו בדיוק את ההפך.
בסוף, הרעש שייצרה מדינת ישראל (במסגרת התעמולה שממומנת ברובה על ידי משלמי המיסים) עשה בפועל שירות הפוך למדינה. אם כבר – הרעש רק העלה את קרנם של היוצרים הלכאורה "אמיצים". האמירות התלושות לגבי שלילת אזרחותם, צעד שאינו אפשרי גם אם הם בזויים, רק מתדלקות את הקמפיין האנטי-ישראלי ואת התדמית האגרסיבית וחסרת הפרופורציות שלנו.
בשורה התחתונה – ישראל כמדינה הגיבה בצורה הכי מטומטמת שאפשר. לא היינו מוכנים עם תגובה מקצועית, אף שהיה ידוע שהסרט עומד לצאת. לא קידמנו במשך שלוש שנים יצירה ישראלית שתציג בעולם את האמת, ובמקום זה קיצצו בתקציבי התרבות. כמה חוסר חשיבה.
התרעות פיקוד העורף