מדינה דמוקרטית אכן חייבת לבדוק את עצמה, לחקור חשדות לחריגות ולהעמיד לדין את מי שעבר על החוק – וזה בדיוק מה שצה"ל עשה ועושה. אבל ביקורת היא דבר אחד, והפיכת טענות שנויות במחלוקת למסקנה כוללת על מדיניותה של מדינה היא דבר אחר.
כאשר סרט נשען במידה רבה על מרואיינים שזהותם, תפקידם המדויק והיקף ידיעתם אינם גלויים לצופה, ומכאן מתקדם אל טענה מערכתית רחבה כל כך – הצופה חייב לדעת שקיימת מחלוקת עמוקה על העובדות ועל הפרשנות.
את הזוועה הזאת הוציאו מתוך הסרט כאילו הייתה הערת שוליים. מעניין מדוע יוצרי הסרט לא התייחסו לטבח הברברי שבוצע בידי מפלצות חמאס ב-7 באוקטובר ולא סיפרו על היום הארור ההוא? התשובה ברורה: היוצרים בכוונת מכוון לא היו מעוניינים בתמונה הרחבה ובמה שקדם לפעולות צה"ל בעזה.
סורוס את רוקפלר
החובה לצמצם פגיעה באזרחים אינה סיסמה, אלא כלל יסוד בדיני הלחימה ובמורשת צה"ל. אבל כאן בדיוק דרושה ההבחנה שהשיח הציבורי הולך ומאבד: יש הבדל מוסרי ומשפטי בין רצח מכוון של אזרח משום שהוא אזרח, לבין תקיפה של מטרה צבאית שבה קיים סיכון לפגיעה באזרחים.
המונח "נזק אגבי" איננו היתר להרוג ללא גבול. המשפט הבינלאומי מחייב הבחנה בין מטרות צבאיות לאזרחים, מחייב מידתיות ומטיל חובה לנקוט אמצעי זהירות. לכן עצם העובדה שמפקדים מעריכים מראש כמה אזרחים עלולים להיפגע אינה כשלעצמה הוכחה לכוונה לרצוח אזרחים.
להפך: הערכת הסיכון האזרחי היא אחת הבדיקות שהדין עצמו דורש. השאלות האמיתיות הן מה היה היעד, איזה מידע היה בידי מקבלי ההחלטות, מה הייתה התועלת הצבאית הצפויה, אילו חלופות נבחנו, והאם הנזק החזוי עמד במבחן המידתיות.
הקשר העובדתי לסרט ברור: סורוס הקים ומימן את קרנות החברה הפתוחה; הקרנות העניקו במשך שנים מאות אלפי דולרים לשיחה מקומית; ו-NAZA נשען בחלקו, על פי יוצריו, על תחקירים שפורסמו בשיחה מקומית, +972 והגרדיאן.
ב-1 בנובמבר 2023 פרסמו קרנות החברה הפתוחה הודעה שבה הן גינו את מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר, והגדירו אותה אכזרית ובלתי ניתנת להצדקה. עם זאת, באותה הודעה, מתחו הקרנות ביקורת קשה על אופן ניהול המלחמה בידי ישראל.
מקור מימון משמעותי נוסף של +972 הוא קרן האחים רוקפלר. הקרן עצמה מדווחת על מענקים של מאות אלפי דולרים, המוגדרים כ"תמיכה כללית". הקרן עצמה הצהירה כי היא תומכת בסיום השליטה הישראלית בשטחים ובהענקת זכויות אזרחיות מלאות לכל. באותה הודעה היא תיארה את מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר כ"ברברית", גינתה אנטישמיות ואסלאמופוביה ודחתה תמיכה באלימות נגד אזרחים.
ותודה ל"פאודה"
הסרט "נז"א" הופך מקולנוע דוקומנטרי לחלק ממאבק הנדוס תודעה שקרי ומגמתי, ופועל למען החלשת ישראל באמצעות שקרים ומניפולציות. הטיעונים המרושעים הללו של היוצרים הישראלים המציגים את הטענות בדבר "רצח אגבי", מקבלים בעולם משקל מיוחד. ברשתות החברתיות הניואנסים נעלמים במהירות. לא ייכתב "סרט ישראלי מעלה טענות שצה"ל דוחה", והכותרת שתישאר היא "ישראלים מודים".
מול סרט שמזקק מלחמה מורכבת לכתב אישום שקרי נגד ישראל, מעוות וחד-כיווני, התשובה אינה צריכה להיות צנזורה, וגם לא עוד סיסמה. ישראל צריכה לספר את האמת שלה טוב יותר. בלי להתעלם ממותו של ילד פלסטיני. בלי להגן אוטומטית על כל פעולה של כל חייל או מפקד. מדינה בטוחה בצדקתה צריכה להיות הראשונה לחקור חריגות כאשר הן מתרחשות.
אבל יש לעשות זאת גם בלי לוותר על האמת האחרת: מי פתח במלחמה הזאת, מה התרחש ב-7 באוקטובר, ומול איזה אויב ישראל נלחמה.
התרעות פיקוד העורף