זו הסיבה שמיכאלי התבצרה בעמדה שגויה והתחפרה בה. הטעות הזו עלתה לה בקריירה. מה שמדהים הוא שבשום שלב לא נמצא לידה לוחש שפוי, שבמקום לטפח פרנויות היה מציע לה לחשב את מחיר הטעות בעניין מרצ מול חצי מנדט שהיה עובר, אולי, ליש עתיד, בגלל ההליכה המשותפת של העבודה עם מרצ.
בהנחה שהציונות הדתית מודעת לכך שבגלל שיקולי גודל עדיף לה לחתום על הסכם עודפים עם עוצמה יהודית, הליכוד מפסידה חצי מנדט לפחות. הפרטנר הפוטנציאלי היחידי להצלת המצב הוא עמך ישראל. הסיכון היחידי הוא שמפלגה שלא עוברת, לא נספרת לצורך הסכם עודפים. אבל בלעדי וינטר ייוותרו הליכוד - או עוצמה יהודית - בלי הסכם בכל מקרה.
חיסול דה-פקטו
כל מי שעיניים בראשו מבין שחמאס בעזה הוא בר מינן מכל היבט ראוי לבחינה. אלא שכאן נכנסת לתמונה ברית לא טבעית של שני גורמים שאין ביניהם שום קשר או זיקה, או מכנה משותף, מלבד הרצון ליצור דחליל או הולוגרמה בדמות חמאס בעזה. מסתבר ששני הגורמים חברו להם - לחוד במעשה, אך ביחד בתוצאה - כדי להציג את הפגר המפורכס כמי שכוחו עדיין במותניו ולא ירחק היום שבו ישלוף את יכולותיו, יצוץ משום מקום, וההיסטוריה תחזור על עצמה.
חמאס והאופוזיציה הישראלית הם, כמובן, בעלי זכות היוצרים המשותפת של מצג השיקום הווירטואלי ובעיקר הוורבלי של חמאס, במטרה לשים ללעג ולקלס ולהציג בקלונו את מי שהבטיח ניצחון מוחלט.
לכאורה הם צודקים. שהרי אם כמעט מעשה יום ביומו ישראל מחסלת פה מפקד שטח זוטר, שם נוח'בה רצחנית שידיה טבולות בדם 7 באוקטובר, איך ניתן לטעון שעד לחיסולם לא היו קיימים ובועטים? במשפט יש מושג הנקרא "בטלות יחסית". ייתכן שיש מקום לטבוע ביטוי מקביל: "חיסול יחסי" או "חיסול דה-פקטו".
האמת היא שהזיכרון האנושי קצר ממה שסבורים מומחי הזיכרון: עוצמתו של חמאס לפני 7 באוקטובר כמו נשכחה. וכתוצאה מכך נשכח גם עומק הפער בין מה שהיה למה שהווה. שהרי עד להחלטה של נתניהו לא ללכת לשום עסקה חלקית ולא לוותר על הכניסה הקרקעית לכל המקומות שבהם התחבאו המחבלים, ייצרו החמאסניקים נשקים ותחמושת ובעיקר הרכיבו ואגרו עשרות אלפי רקטות וטילים ומשגרים, בהם תת-קרקעיים, שהגיעו לדרום הארץ ומרכזה כל אימת שרצו בכך, ללא יכולת ישראלית לכפות את הפסקת הירי.
ִלחמאס ולאופוזיציה בישראל יש כמובן אינטרס לטפח את התפיסה שחמאס הוא גם היום גורם משמעותי שכוחו במותניו. חמאס זקוק לנרטיב הזה כדי לשמר את מעמדו, ואילו האופוזיציה כדי להציג את הממשלה כמי שנכשלה במשימה ולא השיגה את היעד שהציבה לעצמה אחרי שלוש שנות לחימה. הפרדוקס הוא שזה מצליח להם. אבל זה מצליח להם, בין היתר, כי גם הממשלה לא חשה דחיפות מיוחדת להקשות על עצמה את המשך העקירה של שרידי חמאס והגרורות הממאירות שלו ושל הנוח'בות שלו. יתרה מזו, אם האופוזיציה וחמאס רוצים לשכנע את העולם שאין ואקום שלטוני בעזה, אני לחלוטין לא בטוח שלישראל יש אינטרס להפריע להם לעשות זאת.
קצת לוגיקה
איש בישראל לא הופתע כשאהוד ברק לא אימץ את הכחשתו הנמרצת של נתניהו בכל הנוגע לאזהרה האמירותית. לפני משחקי ספורט מציגים את התפלגות המהמרים לגבי התוצאה. בהימורי הספורט תמיד נמצא מיעוט המהמר על האנדרדוג. לפעמים זה מצליח, ואז זה מאוד משתלם. אבל לו ניתן לציבור הישראלי להמר על השאלה אם מאמר של אהוד ברק יאמץ את עמדת נתניהו או את עמדת מהרסיו ומחריביו - כנראה שגם הנועז שבמהמרים היה מעדיף לתת לצדקה מאשר להמר אפילו בשקל, ביחס סיכויים של אחד למאה, על כך שברק, לשם שינוי, יאמין לנתניהו ולא לצד השני.
אבל התובנה החשובה מן האירוע היא שאם ברק צודק ולנתניהו נמסרה התרעה מסוג כלשהו, הרי עמדת ברק היא בומרנג. זאת משום שטענתו המרכזית נגד הסתרת המידע שנתניהו קיבל, יהיה משקלו בעיניו אשר יהא, היא שלו הייתה לנגד עיני ראש המוסד, ראש השב"כ והרמטכ"ל האזהרה שנמסרה לנתניהו - ייתכן שבהתייעצות הלילית ערב שמחת תורה המידע הזה היה הקש שהיה מפיל את האסימון ומפעיל את מנגנון הכוננות למתקפה, שהיה מונע את אסון 7 באוקטובר.
אלא שטענה זו היא בומרנג מבחינת ברק בהיותה משרתת את נתניהו, בראש ובראשונה. ברור שהסתרתם של סימני ההתרחשויות הבלתי שגרתיות בעזה, שהולידו את עצם ההתייעצות הלילית הכל כך יוצאת דופן, מפני ראש הממשלה, שעליו האחריות העליונה לביטחון המדינה - הייתה טעות מחפירה שאין דרך לכפור בה או לכפר עליה.
אכן, היקש שאין הגיוני ממנו, שראוי ללמדו בקורסים ללוגיקה. היות שהנאשם לא אץ-רץ לסגור את דלתות האורווה לאחר שהסוסים ברחו ממנה, ניתן להניח שלא היה נועל את האורווה גם כשהסוסים היו עדיין בתוכה. כלומר, היות שבבוקר, כשהגדרות כבר נפרצו ומפקדת האוגדה נפלה, לא נקט נתניהו צעדי כוננות והרתעה נגד הפלישה לעוטף, כנראה שגם לא היה עושה דבר לנוכח ההתרעות בלילה הקודם.
דווקא פה הטיעון של ברק מסייע לנתניהו מאוד. כי בין כך ובין כך, אם המידע שנתניהו חסך מראשי גופי הביטחון היה לדעתו מוליד כוננות מרתיעה ב-7 באוקטובר בהתחברו לסימנים המודיעיניים, הרי שלו היו מעדכנים את ראש הממשלה, שעליו האחריות, במידע שהוציא אותם מהמיטות בערב החג - הרי גם אם לא היה חששן ומהיר שליפה ידוע בכל הנוגע לכוננות מול כל סכנה ביטחונית - היה, קרוב לוודאי, כמו שמציע ברק במאמרו, מחבר את הסימנים המקדימים שהולידו את ההתייעצות הלילית למה שקיבל (אם קיבל) ממנהיג האמירויות, והטבח היה נמנע מראש.
התרעות פיקוד העורף