מיתוס בליך: הנביא שכבר לא חוזה - מדוע נעצרה הנבואה ב-1992? | ד"ר איתן לסרי

תיכון בליך אינו מדגם סטטיסטי של מדינת ישראל. מדובר באוכלוסיית תלמידים צעירה מאוד, המרוכזת באזור גיאוגרפי וסוציו-אקונומי מסוים, אשר אינה מייצגת את כלל ציבור הבוחרים

ד"ר איתן לסרי צילום: ללא קרדיט
עקבו אחרינו
מטה הליכוד בבית ספר בבליך
מטה הליכוד בבית ספר בבליך | צילום: אבשלום ששוני

התחושה הייתה כי בני הנוער ברמת גן מחזיקים ב"יכולת נבואית" מיוחדת ומזהים לפני כולם את כיוונה הפוליטי של מדינת ישראל. אלא שכאשר בוחנים את הנתונים באופן עובדתי, מתברר שהמיתוס הזה נשען בעיקר על זיכרון היסטורי סלקטיבי. היכולת של "בליך" לחזות את המפלגה המנצחת נעצרה למעשה בשנת 1992, ומאז – פעם אחר פעם – המספרים הפריכו את האגדה.

הולדת המיתוס: 1977 ו-1992

האמונה ב"מדגם בליך" כברומטר לאומי נולדה בשתי נקודות מפנה פוליטיות מרכזיות: המהפך ב-1977: תלמידי בליך הצביעו בכיוון המהפך שהעלה את הליכוד בראשות מנחם בגין לשלטון. ניצחון רבין ב-1992: התלמידים זיהו נכונה את ניצחונה של מפלגת העבודה בראשות יצחק רבין. שתי ה"פגיעות" הללו נחקקו בזיכרון הציבורי והתקשורתי. אולם, שתי הצלחות היסטוריות אינן מהוות שיטת חיזוי מדגמית או מדורגת. מאז 1992, הצבעת תלמידי בליך התקשתה לשקף את תוצאות הקלפי הארצית.

המציאות הסטטיסטית: הפער בין התיכון לקלפי הארצית

מדוע נפלה היכולת החיזאית של בליך במשך 34 שנה? התשובה הסטטיסטית פשוטה: בליך אינו מדגם מייצג של החברה הישראלית.  מדובר באוכלוסייה צעירה מאוד, בעלת מאפיינים סוציו-אקונומיים וגיאוגרפיים מוגדרים מאוד (רמת גן), שאינם משקפים את המגוון הדמוגרפי, הדתי והחברתי של כלל אזרחי ישראל.

סריקת מערכות הבחירות בשני העשורים האחרונים (2006–2026) מראה בבירור את מגמת הסטייה:

ניתוח המגמה: מדוע הניבוי אינו עובד?

מתוך 5 מערכות בחירות שנערכו ונבדקו מאז 2006: רק פעם אחת (ב-2006) בליך חזה באופן מובהק את המפלגה המנצחת. ב-3 מערכות בחירות (2013, 2015, 2022) בליך חזה מפלגה מובילה שונה לחלוטין מזו שנבחרה בפועל. במערכת בחירות אחת (2019 א') התקבל פער עצום בבליך לטובת כחול לבן שלא התממש בקלפי הארצית. הסיבה לפער פשוטה: תיכון בליך אינו מדגם סטטיסטי של מדינת ישראל. מדובר באוכלוסיית תלמידים צעירה מאוד, המרוכזת באזור גיאוגרפי וסוציו-אקונומי מסוים, אשר אינה מייצגת את כלל ציבור הבוחרים מבחינת גיל, אורח חיים, דמוגרפיה ודפוסי הצבעה.

המסקנה מניתוח הנתונים היא חד-משמעית: מאז 1992, הניסיון לראות בבית הספר בליך "מכון סקרים" או "נביא בחירות" פשוט אינו עומד במבחן המציאות. עם זאת, היעדר הערך החיזואי אינו הופך את המפעל של בליך לחסר חשיבות. להפך: חינוך לאזרחות פעילה: בית הספר מעניק לבני נוער הזדמנות ראשונה להתנסות חווייתית בדמוקרטיה -ניהול קמפיינים, עימותים פוליטיים, דיונים והצבעה בקלפי. שיקוף עמדות בני הנוער: התוצאות מהוות מראה מעניינת לבחירותיהם ולסדר העדיפויות של תלמידים בוגרים באזור המרכז, גם אם אינן מייצגות את כלל החברה. הגיע הזמן לשחרר את בליך מהציפייה להיות "חזאי הלאום". הבחירות בבית הספר אינן כלי לחיזוי עתיד המדינה, אלא כלי חינוכי ראשון במעלה לעיצוב אזרחי המחר.

לסיכום, הערך האמיתי של בליך

הפער בין תוצאות בית הספר לתוצאות האמת אינו הופך את הבחירות בבליך לחסרות משמעות  להפך. הערך האמיתי אינו טמון בשאלה "מי ניצח במדגם", אלא בכך שבני הנוער מתנסים בהליך דמוקרטי: הם נחשפים למפלגות, מקיימים ויכוחים, מנהלים קמפיינים ומצביעים. בשורה התחתונה: למרות שאולי יקלע בית הספר לתוצאות בחירות נוספות בעתיד, הגיעה העת להחזיר את בליך למקומו הטבעי. לא "נביא הבחירות", לא מכון סקרים ולא מכונת חיזוי. בליך הוא מראה מעניינת וחשובה של בני הנוער שמצביעים בו - אך הוא כבר מזמן אינו מראה אמינה של מדינת ישראל כולה.

תגיות:
בחירות
/
בית הספר בליך ברמת גן
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף