סערת "נז"א": אפשר לחוות דעה על סרט גם בלי לצפות בו | אריה אלדד

אקדים ואומר: כמו (כמעט) כולם, לא צפיתי בסרט "נז"א" (ראשי תיבות של נזק אגבי), שהפיק צמד ה"עיתונאים" ו"הקולנוענים האקטיביסטים" רחל שור ויובל אברהם ושזכה בפרס מיוחד מטעם השופטים בפסטיבל הקולנוע בוונציה. להבנתי, יכול אדם לחוות דעה על הסרט, על יוצריו ושופטיו ממה שפורסם ונכתב על הסרט, גם מבלי לצפות בו. אחרי הכל, יש לי דעה מגובשת על סרטי פורנו גם בלי לצפות בהם.

וכל מגלגלי העיניים שטוענים שאסור לשפוט את הסרט אם לא ראינו אותו, או אלו הטוענים בעדו בשם "חופש הדיבור" הם – במקרה הטוב - "אידיוטים שימושיים", כלים בידי יוצרי הסרט, אויבינו מבית ושונאינו מבחוץ. ובמקרה הרע – שותפים לפשע.

הביטוי "אידיוטים שימושיים" מיוחס, בטעות כנראה, לוולדימיר איליץ' לנין. נטען שכך התייחס לאינטלקטואלים במערב שתמכו במהפכה הקומוניסטית ברוסיה בלי לדעת על הזוועות שחוללה - ושלא ניחשו מה היא עתידה לחולל בדרכה לשוויון, צדק, אחוות עמים, שחרור המדוכאים ושלום עולמי. המונח שימש במרוצת השנים ככינוי גנאי לאותם תמימים חדורי אמונה עיוורת שנוצלו בידי דיקטטורים או רוצחי המונים לקידום הסיסמאות שעליהן הצהירו בעוד ידיהם טבולות בדם רב. אותם נאיביים לא התכוונו כלל לסייע ליוסף סטאלין או לאדולף היטלר, לפול פוט או ליאסר ערפאת וליחיא סנוואר. הם דיברו בשם ערכים כלל אנושיים מוסריים, ועצמו עיניהם בחוזקה כדי לא לראות את מי הם משרתים באמת.

הפילוסוף ז'אן פול סארטר, מחשובי הוגי הדעות במאה ה־20 והומניסט נערץ – העריץ את ברית המועצות של סטאלין והגן על עמדותיה של ברית המועצות, גם שנים רבות אחרי שהיה ידוע במערב על רצח המיליונים שביצע סטאלין. גם אחרי שהמוסד הישראלי הפיץ במערב את נאומו של ניקיטה חרושצ'וב, שבו גינה בחריפות את הטיהורים ורצח ההמונים שביצע סטאלין, דבק סארטר באמונותיו וטען שהמערב פשוט "אינו בשל" עדיין להבין את מעשיו של הרודן הסובייטי. סארטר אמור לשמש גם היום דוגמה מובהקת לאידיוט שימושי.

גם אצלנו היו רבים כאלו: מפ"ם והשומר הצעיר העריצו את סטאלין, ביכו את מותו, והיו אפילו קיבוצים שבהם אגרו נשק בסליקים עמוקים כדי להיות מוכנים לרגע שבו יתקרבו אל שערי הארץ חיילי הצבא האדום והם יסייעו להם מבית.

באמצע השבוע שמעתי ריאיון עם תא"ל (במיל') ירון רוזן. רוזן היה מאלה שהודיעו לפני המלחמה על "הפסקת שירותם" במטה חיל האוויר בעקבות הרפורמה המשפטית אך חזרו לשירות מילואים פעיל בעקבות 7 באוקטובר - ובמלחמה היה מפקד תא שליטה של חיל האוויר. בריאיון הוא התייחס לסרט "נז"א", וקבע כי מה שנטען בו לא יכול היה להיות. או בשפה ברורה יותר: הסרט משקר אם הוא טוען שצה"ל הורה לתקוף בעזה בלי להתייחס להרג אזרחים אפשרי כתוצאה מהתקיפות.

רוזן, מהבכירים שבסרבנים לפני המלחמה (זו המסתתרת מאחורי "הפסקת התנדבות"), נפגע ודאי אישית מכך שיוצרי הסרט רואים בו ובשכמותו "פושעי מלחמה". ובכל זאת העניק להם "הנחת חברים" והגדיר אותם "אידיוטים שימושיים" ולא מה שהם באמת: מנוולים הרוצים לפגוע בישראל ולשרת את אויביה.

כי יוצרי הסרט הללו, בין שמצאו שותפים לכוונותיהם בקרב חיילי מודיעין בשירות פעיל או במילואים, ובין ששמו את עלילת הדם שלהם בפי מתחזים עטויי כיסויי ראש ומעוותי קול – הם הכל חוץ מתמימים משוטים. ולא צריך לצפות בסרט כדי לדעת למה התכוונו יוצריו. עברם מוכיח זאת. הסרט הקודם שיצרו אברהם ושור, "אין ארץ אחרת", גם הוא בא "להוכיח" כי הישראלים רעים והערבים קורבנות תמימים וטובים. המתנחלים והמדינה הם גוזלי אדמות אלימים, והפלסטינים - נגזלים ונטרפים שנחלת אבותיהם מדורי דורות נשדדה מהם.

הסרט, שזכה בזמנו בפרס אוסקר לסרט תיעודי, אינו תחקיר, אינו עיתונאות ואינו אמת – אך הוא מתיימר לתעד מציאות. זהו סרט תעמולה פלסטיני, שמראה רק את מסגרת התמונה ומעלים מה שנמצא מצדדיה ומאחוריה, ובעיקר - מה קדם לסצינה המתועדת. הוא מתעלם כמובן מכך שהערבים גיבורי הסרט הם פולשים לאדמות מדינה ולשטח אש צה"לי, שהקימו את "היישובים העתיקים" שלהם לפני 30 שנה במימון הרשות הפלסטינית וארגונים בינלאומיים כחלק מניסיון ההשתלטות הפלסטיני על השטח - ולא התגוררו בו מדורי דורות.

גם בית המשפט העליון של ישראל התייצב מאחורי האמת הזו וקבע בשנת 2022 שלמדינה יש סמכות לפנות אותם מהשטחים שאליהם פלשו. אבל אברהם ושור רצו לשרת את התעמולה הערבית, לא אמת היסטורית או משפטית, ומצאו שפע של אוזניים אנטישמיות כרויות בעולם, והמון עיניים צמאות להוכחות חזותיות כי יהודים משתמשים בדם תינוקות נוצריים (או מוסלמים) לאפיית מצות.

העלילה אולי משתנה במרוצת הדורות. רק הדם היהודי הנשפך בעטיין של עלילות הדם הללו – דומה. תמיד היה ביקוש לסחורה האנטישמית הזאת, ולכן יוצרי הסרט לא ניחנים ב"אומץ נדיר" (שני ליטמן, "הארץ"), המוכנים לחשוף אמת כואבת, אלא ציניקנים היודעים בדיוק היכן מרוחה חמאת התהילה ולאיזו סחורה של שנאת ישראל יש היום ביקוש בעולם. היה ניתן לחשוד בהם באומץ לב, לו היו יוצרים סרט על זוועות 7 באוקטובר, על מה שמעוללים הערבים במזרח התיכון לבני עמיהם ודתם, או על מלחמת הגבורה של ישראל באויביה מכל עבר. לכך דרוש היום אומץ בפסטיבלי סרטים בינלאומיים. אבל שום סיכון אינו טמון בייצורו של עוד סרט תעמולה ערבי.

קראתי האשמות שלפיהן אלו המבקרים את הסרט בלא שצפו בו – עושים זאת מטעמים פוליטיים. טיעון מרתק. ההנחה הגלומה בטיעון הזה היא שגם אם עבריין רצחני תוקף קורבן מקרי ברחוב בלא כל היכרות מוקדמת ביניהם, רק מתוך אלימות רצחנית – אסור לקורבן לפעול נגדו רק כי מניעיו של הרוצח אינם ברורים לו ("הוא לא ראה את הסרט") או כיוון שאם יהלום בראשו של התוקף – יהא הוא עצמו מואשם באלימות.

כשיוצרי הסרט באים, ספוגי שנאה עצמית חולנית, אוטו־אנטישמית למהדרין, לסייע לאויבי ישראל בכוונת מכוון פוליטית לפגוע במדינת ישראל וצבאה – אסור למי שרוצה להוקיע אותם לעשות זאת, כי מיד הוא יואשם בהטיה פוליטית. גם ההתגייסות האוטומטית של ארגון העיתונאים והעיתונאיות לגבות את שונאי ישראל מבית בשם "ההגנה על חופש הביטוי" ו"השמירה על הדמוקרטיה", היא בשל טיעון צבוע. הרי אין להניח כי ארגוני "היוצרים" או "העיתונאים" היו מתגייסים להגנה על איתמר בן גביר בשם "חופש הביטוי", או על יריב לוין כשהוא תוקף את בית המשפט העליון, רק כיוון שלתפיסתו הוא מגן על הדמוקרטיה מפני הדיקטטורה המשפטית.

לא "חופש הביטוי" או "הדמוקרטיה" מעניינים באמת את הלהקה הזו, אלא חופש הביטוי שלהם והשתקת יריביהם. הארגונים הללו לא צלבו את יאיר גולן כשהבטיח לסגור את ערוץ 14. התומכים ב"חופש הביטוי" של יוצרי "נז"א" באים לסייע מן האגף לאויבי ישראל מבית להעליל עלילות דם על המדינה כדי לפגוע בה. גם הם רוצים לזכות בכמה עלי דפנה מזרי התהילה ששונאי ישראל שבתוכנו מתכוונים לקושש בעולם - אלו שאינם "אידיוטים שימושיים", אלא מי שגורמים לישראל נזק לא אגבי. הפגיעה שלהם בישראל אינה תוצאת לוואי של "חשיפת האמת" – אלא מטרתם העיקרית.