ישראל בין מרגלים בשירות האויב ליוצרי סרטים הפוגעים בביטחון המדינה | ד"ר איתן לסרי

המערכה על הבית מתנהלת גם מבפנים ובצורה גוברת- זו החזית השמינית.

מדינת ישראל מתמודדת כיום מול חזית ביטחונית חדשה, רב-ממדית ומורכבת מאי-פעם. זה כבר לא רק האויב שמעבר לגבול, הטילים או ארגוני הטרור המנסים לחדור לשטח המדינה. לצד הלוחמה הצבאית הישירה בשבע גזרות, מתנהלת מערכה סמויה, שקטה אך מסוכנת בתוך תחומי המדינה: ניסיונות גוברים של גורמי מודיעין אויב - ובראשם איראן, חיזבאללה וחמאס - לחדור לחברה הישראלית ולגייס אזרחים מתוכה. במציאות שבה מידע, כסף, טלפונים, ארנקים דיגיטליים וגישה למתקנים רגישים הופכים לכלי נשק, מופעלים יחידים לאסוף מידע רגיש, לצלם מתקנים ביטחוניים ולבצע משימות הפוגעות בביטחון המדינה.

אולם, לצד תופעת הריגול והאיום המודיעיני הישיר, ניצבת כיום שאלה ציבורית ומשפטית רגישה ומורכבת לא פחות: מה קורה כאשר מידע ביטחוני מסווג ורגיש דולף אל המרחב הציבורי והבינלאומי שלא דרך סוכני אויב, אלא במסגרת סרטים, תחקירים הצהרות פוגעניות של פוליטיקאים ואחרים, או יצירות קולנועיות? כאשר פרסומים אלו עלולים לחשוף שיטות פעולה, מקורות מודיעיניים, יכולות טכנולוגיות או את זהותם של לוחמי צה"ל, הגבול בין חופש הביטוי והאמנות לבין פגיעה ממשית בביטחון המדינה הופך לזירת מאבק קריטית. וזו הזירה השמינית איתה מתמודדת ישראל בימים אלו.

מלחמת המידע: מחדירת מודיעין האויב ועד חשיפת סודות בשם האמנות- האתגר של ישראל במערכה הנוכחית אינו מתמצה רק בהכרעת האויב בשדה הקרב, אלא בניצחון במלחמת המידע והתודעה. הזירה הבינלאומית מוצפת בקמפיינים, בסרטים ובפרסומים המציגים את פעולותיה הצבאיות של ישראל באופן חד-צדדי. בתוך מציאות זו, נדרשת המדינה לתמרן בין שני איומים השוזרים קו אחד: חשיפת מידע מסווג המעוורת את עיני כוחות הביטחון ומסכנת חיי אדם.

החזית המודיעינית: גיוס "חיישנים אנושיים" והמדע הרחב

מאז שבעה באוקטובר 2023 ועד יוני 2025 הודיע שב"כ כי סוכלו כ-22 פרשיות ריגול של ישראלים עבור איראן. בשנת 2024 לבדה הוגשו כתבי אישום כנגד 27 ישראלים ב-13 פרשיות שונות והיד עוד נטויה להרשעת עשרות ישראלים נוספים שחשודים בבגידה וסיוע לאוייב. לא מדובר בסדרה של אירועים פליליים מבודדים, אלא במאמץ שיטתי של האויב לאתר חוליות חלשות.

דפוסי הפעולה בפרשות שנחשפו מראים את המנעד הרחב של האיום: מעקבים ואיסוף סביב אישי ציבור ותשתיות: תפיסת שבעת האזרחים מחיפה והצפון שצילמו בסיסים ונמלים; פרשת רפאל וללה גולייב שביצעו מעקב אחר מטה המוסד וחוקרת ב -INSS; ומעצר שני תושבי נשר במאי 2025 בחשד לאיסוף מודיעין בסביבת מגוריו של שר הביטחון.

זליגת מידע ממערכים מבצעיים וסייבר: מעצר חייל מילואים במערך "כיפת ברזל" בחשד להעברת מידע רגיש; לצד סיכול של כ-85 תקיפות סייבר איראניות (נכון למאי 2025) שנועדו להשיג גישה למידע אישי של בכירים.

הברחת אמל"ח באמצעות רחפנים.

איום דינמי ומתמשך: הפרשות שנחשפו בספטמבר 2026 - מעצר תושב מג'ד אל-כרום בחשד לקשר עם גורם לבנוני, ומעצר תושב טמרה בחשד לקשר עם חמאס וגורמים איראניים - מוכיחות שהניסיונות אינם נפסקים.

גבולות היצירה: פרשת "נז"א" ולקחי "ג'נין ג'נין"

לצד הריגול הישיר, ניצבת הסערה סביב יצירות דוגמת הסרט "נז"א" (מאת יובל אברהם ורחל שור, שהוקרן בספטמבר 2026). הסרט, המבוסס על עדויות אנונימיות של מרואיינים המוצגים כחיילים ואנשי מודיעין, עורר סערה. בעוד דמוקרטיה נזקקת לביקורת ולחופש אמנותי, המדינה מחויבת לבדוק מקצועית, האם נחשפו שיטות פעולה, יכולות מודיעיניות, או פרטים הכפופים לחובת סודיות? הנחיית הרמטכ"ל לבחון היבטי ביטחון מידע ומעורבים אפשריים בהדלפת חומרים מסווגים בפרשת "נז"א" היא הדרך המקצועית לפעול. הלקח מפרשת "ג'נין ג'נין" - שבה נדרשו שנים עד להכרעת בית המשפט העליון ב-2022 לטובת סא"ל במיל' ניסים מגנאג'י , מבהיר כי הליכים ארוכים מדי הופכים את הלוחמים ל"בני ערובה" במערכת התודעה ומסכנים אותם במעצר או פגיעה פיזית בביקורם בחו"ל.

מסקנות ומדיניות הרתעה נדרשת- יש להבחין הבחנה חדה ומשפטית: מרגל המופעל במישרין על ידי האויב תמורת בצע כסף ויוצר קולנוע ביקורתי אינם אותו הדבר. הראשון פועל במודע לסייע לאויב; השני מנצל זכות דמוקרטית, גם אם עמדותיו מקוממות אלא אם יתברר שחשף מידע סודי או שהמציא שקרים כנגד לוחמינו וקיבל סיוע מקצועי ופיננסי מנציגי אויב או קרנות הפוגעות בישראל אז תוחמר החקירה, הביקורת והענישה כנגדו על מעשיו לפגוע בלוחמים ובמדינה. חשוב להזכיר לכולם כי חופש הביטוי והאמנות אינו מעניק חסינות מפני חוקי הסודיות וביטחון המדינה בטח שלא באמצע לחימה.

כדי לגדוע את התופעה ולהבטיח הגנה מרבית, על המדינה לאמץ תפיסת ההרתעה כוללת: