מאהרן ברק ועד היום: הוויכוח על גבולות הכוח של בית המשפט | פרופ' משה כהן-אליה

אהרן ברק הניח כאן תשתיות למשטר מסוג חדש, משטר יוריסטוקרטי. משטר שבו הריבון הוא השופט, כי הריבון הוא מי שיש לו את המילה האחרונה על כל דבר, ובישראל, מבחינה משפטית, רק לשופט יש את המילה האחרונה. הוא עומד מעל העם.

ברק נכנס בסערה לבית המשפט העליון בשנת 1978. במהלך 28 שנות כהונתו בעליון הוא ביצע שני מהלכים גדולים. הראשון התרחש בשנות השמונים, אז הוא העביר באופן מסיבי כוחות מהכנסת ומהממשלה אל בית המשפט, וזאת באמצעות מחיקת הדרישה לזכות עמידה, הקביעה שהכול שפיט, והפיכת עילת הסבירות מעילה הדורשת התערבות שיפוטית רק במקרים של "אבסורד מוחלט", להתערבות במקרים שבהם ברק חושב שהאיזון איננו מדויק. והשימוש המרכזי בעילת הסבירות היה לצורך חסימת מינויים, כך שלא יערערו על מבנה הכוח שבנה.

השני התרחש בשנת 1995, כשברק לקח את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו והפך אותו למסמך חוקתי מלא, תוך התעלמות ברורה מכוונת מנסחיו, ולאחר מכן הוסיף לתוכו זכויות שהכנסת לא רצתה להגן עליהן, והפך את כל התקדימים הקודמים בנוגע לחוקי היסוד על פניהם, תוך קביעתו שחוקי היסוד הם כבר עכשיו, ובניגוד להחלטת הררי המפורסמת משנת 1950, חלק מהחוקה.

ואז, לאחר פרישתו של ברק, העליון נכנס לסחרור. חיות הרחיבה את כוחו של בג"ץ גם לפסילת חוקי היסוד עצמם, ועמית הוביל את המערכת לריקבון מוחלט, למצב שבו בית המשפט פועל כצד ברור במאבק פוליטי על שליטה, עושה מניפולציות שקופות בקביעת הרכבים כדי להבטיח תוצאה פוליטית, מנצל לרעה את כוחו כמי שיש לו את המילה האחרונה על כל דבר, מאיים על הפקידות אם יעזו להמרות את פיו ולציית לממשלה הנבחרת בישראל, חוסם כל מינוי שלא נראה לו, וממציא משפט חוקתי ממוחו הקודח, ללא כל בסיס מקובל בתורת המשפט או במשפט של מדינות דמוקרטיות מערביות.

אהרן ברק שינה את הפרדיגמה השלטונית לפני קרוב לחמישים שנה, והפך את ישראל מדמוקרטיה פרלמנטרית לדמוקרטיה חוקתית, ואז באה חיות, ולאחר מכן עמית, והפכו את ישראל מדמוקרטיה חוקתית ליוריסטוקרטיה עריצה.

וזה מצב לא יציב. וזה מצב שלא יכול להחזיק לאורך זמן. כי העם לא יקבל את הדיכוי הזה יותר. זה יחזיק עוד שנה, עוד שנתיים, אבל לא למעלה מזה. ולא ברור כלל מה ה-endgame של ההגמוניה הישנה, שנלחמת לשמר מבנה כוח מושחת ולא דמוקרטי ונראית כמי שנלחמת על זמן במלחמה שהיא אבודה מראש.

לאחר הבחירות, המנהיג הנבחר של עם ישראל נדרש להסדיר את הטרללת המשפטית שבה אנו נתונים. אין מדינה דמוקרטית אחת על גבי כדור הארץ שיש לה מערכת משפטית כה מופרעת ואנטי-דמוקרטית.