עוצמתו של הצעד האמריקאי אינה טמונה רק באיסור על מטוסים איראניים לנחות במערב, אלא גם במנגנון האכיפה מול גורמים שלישיים. וושינגטון הציבה אזהרה חריפה לגופים ברחבי העולם שלפיה שיתוף פעולה משמעותי עם חברות תעופה איראניות הנתונות לסנקציות עלול לחשוף אותם לסנקציות משניות ואף לסיכון של ניתוק מהמערכת הפיננסית האמריקאית.
כך, שדות תעופה בינלאומיים במדינות שהיו עד כה "מרחב נשימה" עבור איראן, מאיחוד האמירויות ועד טורקיה ומרכז אסיה, עשויים להידרש לבחון מחדש אספקת דלק, שירותי תחזוקה, תפעול מטענים או העברת נוסעים למטוסים איראניים.
בנוסף, ייחסמו שרשראות האספקה באמצעות סימון חברות הקש ורשתות התיווך שבאמצעותן השיגה איראן חלקי חילוף ורכיבים טכנולוגיים לקיום הצי האווירי האזרחי והצבאי שלה.
השינוי התפיסתי ותלישת המסכה האזרחית
לאורך שנים טיפחה טהראן הפרדה מלאכותית בין תעופה אזרחית לפעילות צבאית. בפועל, חברות תעופה כמו Mahan Air, Pouya Air ו-Iran Air שימשו פלטפורמות לוגיסטיות עבור משמרות המהפכה וגופים הקשורים אליהם.
תחת כסות אזרחית וצוותים מסחריים שונעו מזומנים, אמצעי לחימה מתקדמים, רכיבי כטב"מים וטילים ופעילים לרחבי המזרח התיכון - כולל במסגרת הסיוע לחזבאללה ובקשרים הצבאיים עם רוסיה.
הקביעה האמריקאית הנוכחית משנה את הנורמה: תשתית אזרחית המשרתת את המשטר גם בהיבטים צבאיים נחשפת מעתה ללחץ אמריקאי מוגבר.
ומה עם סין?
ברשתות עלתה התזה כי איראן תוכל לעקוף את המצור בקלות באמצעות טיסות לסין, ומשם להמשיך לכל יעד בעולם. אלא שהסנקציות האמריקאיות אינן עוצרות בחותמת בדרכון של הנוסע, אלא נוגעות לשרשרת הערך של התעופה.
חברות תעופה בינלאומיות בסין נשענות על סליקה דולרית, חכירת מטוסים אירופיים ואמריקאיים וקווים למערב. הנפקת כרטיסי המשך או טיפול בטיסות שמקורן בחברות איראניות עלולות לחשוף אותן לסיכונים הנובעים מהסנקציות האמריקאיות.
הדרג הפיננסי בסין נוהג בזהירות רבה מול סנקציות אמריקאיות. גם אם ייווצרו נתיבי טרנזיט עוקפים ומורכבים במזרח, הם יהיו יקרים, מסורבלים ומוגבלים ביותר.
אפקט תנועת המלקחיים: חשיבות הצעד האווירי מתחדדת כאשר מחברים אותו למגמה המקבילה: הגברת הלחץ על יצוא הנפט והגז האיראני והפגיעה בתשתיות האנרגיה שלה.
כששני הצינורות המרכזיים של המשטר נחסמים במקביל - יצוא הנפט שמכניס מט"ח והתעופה האזרחית שמנגישה ציוד וסחורות - נוצר אפקט מלקחיים כלכלי-לוגיסטי:
אין מט"ח: חברות התעופה היו נתיב עוקף בנקאות להברחת מזומנים. חסימתן צפויה להעמיק את המחסור במטבע חוץ, להאיץ את שחיקת הריאל האיראני ולהזין עוד את האינפלציה.
בידוד בסגנון צפון קוריאה: הצעד מבודד לא רק את ההנהגה, אלא גם את מעמד הביניים והאליטה הכלכלית באיראן, שעלולים למצוא את עצמם מוגבלים יותר בגישה לשווקים הבינלאומיים.
לו מדינה מערבית הייתה חווה עצירת תעופה מוחלטת, התוצאה עלולה הייתה להיות קריסה מהירה של אמון הציבור, שיתוק מסחרי ופגיעה חדה בשער החליפין.
איראן, לעומת זאת, מתאפיינת במנגנוני עמידות ייחודיים שנבנו לאורך עשרות שנות סנקציות. הציבור האיראני רגיל לחיות תחת מגבלות ממושכות, ויכולת הספיגה של המערכת גבוהה יחסית.
אז מה בכל זאת? עד כמה הצעד הזה הוא זרז?
כדי להעריך את השפעת המהלך על יציבות השלטון בטהראן, יש להפריד בין שני מנועי השפעה:
1. כמאיץ מיידי להפלת המשטר: השפעה מוגבלת. סנקציות תעופתיות אינן מוציאות בהכרח המונים לרחובות למחרת בבוקר. מרבית הציבור הרחב באיראן ממילא אינו טס לחו"ל בשל המצב הכלכלי הקשה.
2. כזרז לריקבון פנימי ולשחיקה מערכתית: השפעה משמעותית יותר. הצעד עשוי לפעול לאורך זמן בכמה מישורים. ייקור דרמטי של עלויות הפרוקסי והטרור, כשהמשאבים נמצאים במחסור קריטי.
בשורה התחתונה, הטלת הסנקציות על מערך התעופה האיראני יוצרת לחץ חסר תקדים גם על צדדים שלישיים שמקיימים קשרים עם חברות תעופה איראניות.
זהו שינוי תפיסתי שתולש, לפי הניתוח המובא כאן, את הכסות האזרחית מעל חלקים ממערך התעופה האיראני ומחייב גם מדינות וגופים שעד כה המשיכו לקיים קשרים עם איראן לשקול מחדש את פעילותם.
ארה"ב למעשה מנסה לצמצם את יכולתה של טהראן לתפעל במקביל מדינה ורשת פעילות אזורית, תוך העמקת הבידוד הכלכלי והלוגיסטי שלה.
המשך יבוא.
התרעות פיקוד העורף