לא רק שחזרה, אלא שהטרמינולוגיה החריפה בדרמטיות, והאשמות בדבר "רצח עם" ו"טיהור אתני" זרמו חופשי מעל הדוכן, כשהמנגנון הוא בדיוק זה שקדם ל-7 באוקטובר.
הפרדוקס זועק. בעוד ישראל מנהלת מערכה קיומית וארה"ב מנסה ליישם סדר עולמי ואזורי חדש, מוכיח גוש מדינות "הסדר הישן" פעם נוספת שהוא לא באירוע, וכיצד הוא מדלג בקלילות על אירועי הטבח והחטופים וחוזר ישירות למכנה המשותף הנמוך והבטוח ביותר-ניגוח ישראל תוך שימוש בסוגיה הפלסטינית כדי לתחזק אשליה של מנהיגות כל אחד במדינתו הוא וכלפי עמיתיו "המנהיגים".
המפלט הנוח: מטורקיה ועד פריז וברזיליה
מבט קצר אל הנתונים מבית מסביר מדוע מנהיגים ברחבי העולם נזקקים למסך העשן בניו יורק:
נקודת האור ובסיס להמשך: המסגור החד ערכי ששם נשיא ארה"ב
הכשל הישראלי: להתגונן על הדוכן במקום לתקוף ברשת ובמדיה
ההכרה באו"ם כמופע תיאטרון אינה סיבה להתעלם ממנו. נהפוך הוא, זו בדיוק הסיבה מדוע ישראל חייבת להתייחס למופעים בו (בדגש לנוכחי) לא כאל בית משפט, אלא כאל במה תקשורתית עולמית (ולאו דווקא מעל הדוכן).
טעות העומק של ישראל טמונה בתפיסת הזירה. מלחמת התודעה הישראלית אינה מיועדת "לשכנע", אלא להפשיט את התיאטרון הזה מהלגיטימציה שלו ולחשוף את החבלה המתמשכת של גוש הסדר הישן לחזון האמריקאי כשהיא עטופה בשלל מילים דיפלומטיות.
אז איך זה אמור היה להיראות?
מלחמת תודעה מקצועית ואקטיבית הייתה צריכה להיראות אחרת לגמרי:
1. אילוץ ארדואן למגננה בוושינגטון: הצפת סקרי דעת הקהל בטורקיה בתקשורת האמריקאית (החושפים שנאה עמוקה לארה"ב), לצד רדיפת האופוזיציה והלהט"ב. כשהכתבים בניו יורק שואלים את ארדואן בכניסה לעצרת על יחסו לוושינגטון ולזכויות אדם, הוא מגיע לדוכן כשהוא מסומן וחשוד.
2. חשיפת הצביעות הצרפתית: הדהוד מתוכנן בתקשורת הבינ"ל של אחריותה ההיסטורית והקולוניאלית של צרפת להרס לבנון, לצד עימות ישיר מול כשלונות השיטור והטרור הפנימי בפריז. כשאנשי מקרון (וגם הבריטים) נדרשים להסביר את מורשתם במזה"ת, הטפת המוסר שלהם הופכת לניקוי מצפון שקוף.
3. מינוף המסגור האמריקאי: הדהוד ההשוואה ל-11 בספטמבר בכל כלי תקשורת מערבי, תוך דרישה מפורשת להחיל על הטרור נגד ישראל את אמות המוסר שהמערב החיל על עצמו.
4. חשיפת הברברת והשחיתות באו"ם: פתיחת גל תחקירים בתקשורת החוקרת באירופה ובארה"ב ערב העצרת על נתיבי הכסף הקטארי באוניברסיטאות ובמערכות הפוליטיות המערביות, שיח על מעורבות עובדי האו"ם (אונר"א) בטרור, ומחדלי האו"ם באזורי אסון מדממים אחרים בעולם (כמו סודאן או תימן)- כדי להציג את הארגון כולו כגוף מיושן, מתוסכל וחסר אונים.
עצרת האו"ם היא תיאטרון ולא שם תתקבלנה החלטות, אבל, בכל זאת, בכל שנה היא מעין אירוע שיא בתקשורת המונים. כל עוד ישראל תמשיך להגיע אליה עם כתבי הגנה ונאומים ארכאיים חולפים במקום לנהל קמפיין תודעתי מוקדם שיכריח את העיתונות העולמית לשאול את מנהיגי הסדר הישן את השאלות הקשות, סביר שהיא תמשיך לשמש כשק החבטות הנוח ביותר בעולם.
הגיעה העת להפסיק להתרגש מהברברת בניו יורק ולענות באותו מטבע ישן, ולהחליף את הדיפלומטיה המתגוננת, האפולוגטית והמאוחרת ביוזמה ובמאמץ תודעתי אגרסיבי מקדים ומתקדם כמתחייב לאחר ה-7 באוקטובר וכמתחייב במאה ה-21.
התרעות פיקוד העורף