אל תמכרו לצעירים את העתיד תמורת עוד כמה מאות שקלים היום | ליאור רוזנפלד

הצעתו של פרופ' אבי שמחון לבטל את הפרשת העובד לפנסיה עד גיל 40 אולי נשמעת כמו בשורה לצעירים. בפועל, היא עלולה להיות עסקה מסוכנת: מעט יותר כסף בכיס היום, תמורת פחות ביטחון כלכלי בעתיד

מעריב אונליין - לוגו צילום: מעריב אונליין
עקבו אחרינו
פרופ' אבי שמחון
פרופ' אבי שמחון | צילום: יונתן זינדל פלאש 90
2
גלריה

יש הצעות כלכליות שראויות לדיון, ויש הצעות שמחייבות אותנו לעצור ולשאול לא רק מה הן נותנות לנו היום, אלא גם מה הן עלולות לקחת מאיתנו מחר.

אבל צריך לומר את הדברים באופן ברור: הפנסיה אינה מס. היא אינה כסף שהמדינה לוקחת מהאזרח. זהו כסף של העובד, שנועד להבטיח את עתידו. והשאלה האמיתית אינה כמה כסף יתווסף לתלוש של בן ה־30. השאלה היא כמה כסף יחסר לו בגיל 70.

דווקא בגיל הצעיר צריך לחסוך. כבר היום אנשים מגיעים לגיל הפרישה ומגלים שהפנסיה שלהם אינה מספיקה להם. רבים נאלצים להמשיך לעבוד, להסתמך על בני משפחה או להסתפק ברמת חיים נמוכה מזו שאליה קיוו.

במציאות הזאת, קשה להבין מדוע דווקא עכשיו אנחנו שוקלים להחליש את החיסכון הפנסיוני של הדור הצעיר.

צריך לזכור גם כיצד נראים חייהם של צעירים בישראל. אחרי הצבא מגיעים לימודים, טיולים, עבודות מזדמנות, חיפוש מקצוע והחלפת מקומות עבודה. אצל רבים, רק סביב גיל 30 מתחילה עבודה יציבה ורציפה שמאפשרת חיסכון משמעותי. דווקא משום כך, כל שקל שנחסך בשנים הללו חשוב.

לחיסכון הפנסיוני יש יתרון שאין כמעט לאף מוצר פיננסי אחר: הזמן. כסף שנחסך בגיל צעיר יכול לעבוד במשך עשרות שנים ולצבור תשואה. את השנים שבהן לא חסכנו אי אפשר לקנות בחזרה. כמה מאות שקלים היום – מול מחיר עתידי נכון, תוספת של כמה מאות שקלים בחודש יכולה לסייע לעובד צעיר. אבל צריך לשאול אם מדובר באמת בשינוי דרמטי במצבו הכלכלי.

כאשר השכר בשנים הראשונות נמוך יחסית, גם 6% מהשכר אינם בהכרח סכום שמשנה את המציאות מן הקצה אל הקצה. לעומת זאת, אותם 6% שממשיכים להיות מושקעים במשך עשרות שנים יכולים להיות משמעותיים מאוד בעת הפרישה. במילים פשוטות: אנחנו מציעים להעביר כסף מהעתיד להווה.

זו לא הגדלת עוגה. זו חלוקה מחדש של הכסף על פני החיים. אם יוקר המחיה הוא הבעיה – צריך לטפל ביוקר המחיה. אם הדיור יקר – צריך לטפל בדיור. אם השכר של צעירים נמוך – צריך לחזק את כושר ההשתכרות ואת הפריון.

נשיא לשכת סוכני הביטוח ליאור רוזנפלד
נשיא לשכת סוכני הביטוח ליאור רוזנפלד | צילום: איתי אבירן

אבל אסור לפתור בעיה של ההווה באמצעות יצירת בעיה חדשה בעתיד. האם הביטוח הלאומי יהיה שם כדי להשלים את הפער? כאן מגיעה נקודה נוספת שאסור להתעלם ממנה. כבר היום עתידו של הביטוח הלאומי מעורר שאלות כבדות משקל. הזדקנות האוכלוסייה, העלייה בתוחלת החיים והגידול בצרכים החברתיים מציבים אתגר משמעותי בפני מערכות הביטחון הסוציאלי.

אם כך, דווקא בתקופה שבה אנו צריכים לחזק את העצמאות הכלכלית של האזרח בגיל המבוגר, אין היגיון להחליש את החיסכון האישי שלו ולבנות על כך שהמדינה תשלים בעתיד את החסר.

הפנסיה האישית אינה תחליף לביטוח הלאומי, אבל היא גם אינה יכולה להפוך לקורבן של אי־הוודאות לגבי עתידה של המערכת הציבורית.

היום זו הצעה. מחר היא עלולה להיות מציאות. יש מי שיאמרו שאין סיבה להתרגש: עד הבחירות ממילא לא יהיה שינוי.

ייתכן. אבל הבחירות יעברו. הממשלה הבאה תקום. הכנסת תחזור לפעול. ומה שנראה היום כהצעה בלתי סבירה עלול להפוך מחר להצעת חוק, ובהמשך למדיניות. לכן דווקא עכשיו צריך לנהל את הדיון.

לא אחרי שהחוק יעבור. לא אחרי שהדור הצעיר יגלה את המחיר. עכשיו. הצעה שנראית היום מצחיקה או בלתי אפשרית עלולה להפוך מחר למציאות. ולכן אסור לציבור להתייחס אליה כאל רעיון תיאורטי בלבד.

אל תפתרו את גיל 30 על חשבון גיל 70. אני בעד סיוע לצעירים. אני בעד הגדלת ההכנסה הפנויה של משפחות צעירות. אני בעד מאבק ביוקר המחיה.

אבל אני מתנגד לכך שהפתרון יבוא מתוך החיסכון שנועד להבטיח לאותם צעירים עתיד כלכלי בכבוד. הצעיר בן ה־30 והקשיש בן ה־70 הם אותו אדם. הם פשוט נמצאים בשני קצוות של אותו מסלול חיים. לכן אסור לנו לשפר את מצבו של האחד באמצעות פגיעה בעתידו של האחר.

בסופו של דבר, השאלה איננה כמה כסף נשאיר בכיסו של העובד בסוף החודש. השאלה היא כמה ביטחון כלכלי נשאיר לו כאשר המשכורת כבר לא תיכנס לחשבון. עכשיו אנשי המקצוע חייבים להשמיע קול כאן אני מצפה מכל מי שעיניו בראשו ומכיר את עולם החיסכון לטווח ארוך שלא לעמוד מנגד.

חברות הביטוח, סוכני הביטוח, קרנות הפנסיה, אנשי האקדמיה, כלכלנים, אנשי שוק ההון ומובילי דעת קהל — כולם חייבים להיות חלק מהדיון הציבורי. לא מתוך שיקול עסקי ולא מתוך שיקול פוליטי, אלא מתוך אחריות כלפי הציבור.

מי שמכיר את עולם הפנסיה יודע שהחלטות שמתקבלות היום נבחנות לעיתים רק עשרות שנים לאחר מכן. אי אפשר להחזיר לאדם בגיל 70 את השנים שבהן היה בן 30. אי אפשר להחזיר את התשואה שלא נצברה. ואי אפשר לתקן בקלות חור שנוצר במשך עשרות שנים.

לכן ההתנגדות להצעה הזאת אינה יכולה להתחיל ביום שבו תונח הצעת חוק על שולחן הכנסת. היא צריכה להתחיל עכשיו, כשהיא עדיין נמצאת בשלב הדיון הציבורי. היום זו הצעה. מחר היא עלולה להיות מציאות. ומי שמבין את משמעותו של החיסכון הפנסיוני חייב לומר זאת בקול ברור:

אל תמכרו לצעירים את העתיד שלהם תמורת כמה מאות שקלים היום. כי פנסיה אינה מותרות. היא ההבטחה לכך שאחרי עשרות שנים של עבודה, יהיה לאדם ממה לחיות — ולהזדקן בכבוד.

תגיות:
פנסיה
/
אבי שמחון
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף