א. מהכחשה להכרה
הנושא הראשון וההכרחי להמשך הדרך הוא היציאה מההכחשה וההדחקה העופפת את רוב הציבור וההכרה את מצבינו האמיתי ללא כחל ושרק. ללא הכרת האמת גם אם היא מאוד כואבת אין אפשרות לרפא את המחלה הקשה בה אנו נמצאים.
ב. הכאוס בחוסן הלאומי:
אנחנו נמצאים היום בחברה שבטית שמתפוררת מבפנים , שנאה יוקדת בין ימין לשמאל, דתיים חילוניים, ערבים יהודים, אשר לא מאפשרת לשלב ידיים ולהביל ביחד את הנושאים החשובים לכולם כמו- ביטחון , כלכלה , יחסים בין לאומים , חינוך , רפואה , תשתיות ועוד, האינטרסים השבטיים גוברים על האינטרסים הלאומיים, ובהעדר כוח מלוכד, אין שום דרך להוציא את המדינה מתוך המדמנה שהיא שקועה עמוק בתוכה . גם אם ימצא מנהיג בעל שיעור קומה ויכולות גבוהות , ללא חיבור חלקיי העם לעשייה משותפת אין לנו תקווה.
הקיצוניים המשיחיסטים מדברים על הקמת מדינת הלכה במתכונת של "משטר דוקטרינרי/דתי קשוח" מדינה כזו צפויה להבריח את אנשי המדע, הטכנולוגיה, ההייטק והרפואה, ולהותיר בארץ אוכלוסייה שחלומם הוא התפשטות אזורית מתוך תפיסה משיחית. תוצאה כזו תותיר את המדינה ללא צבא מתפקד להגן עליה, ענייה, ובעלת רמת חינוך של העולם השלישי, קריסה מהירה של מסגרת שאינה יכולה לשרוד.
מנגד, חוגים בשמאל הקיצוני מקדמים את רעיון "מדינה לכל אזרחיה", שמשמעותו בפועל - אובדן הזהות היהודית והציונית של המדינה. על המנהיגות החדשה מוטלת החובה לאחות את הקרעים בין השבטים ולהתמקד במה שמחבר בינינו: ביטחון, כלכלה, חוסן חברתי, חינוך, בריאות וצבא חזק שיודע להגן על הבית.
ג. אנחנו והעולם
יחסים בין-לאומיים הם סם החיים של כל מדינה בעולם. מדובר בקשרי מסחר וכלכלה, ביצוא וביבוא, בקשרים אקדמיים ובפיתוח בתחומי המדע, הטכנולוגיה, החלל, הים והיבשה, וכן בקשרי ביטחון, ברכישת אמצעי לחימה וביבוא רכיבים החסרים בישראל על מנת לפתח ולייצר אמצעי לחימה בישראל.
כמו כן, הדבר כולל כריתת בריתות ושלום עם מדינות רבות, והישענות על מעצמה כמו ארצות הברית שתבטיח את הישרדותנו לעוד שנים רבות, אל מול מציאות מאיימת הסובבת את ישראל מכל עבר. את כל אלה אנו מאבדים בשלוש השנים האחרונות של המלחמה. הפכנו למדינה המוקצית מחמת המיאוס, ואנו נמצאים בתהליך מתקדם של אובדן ארצות הברית כידידה ומדינה תומכת. אנו מאבדים את מדינות אירופה, לאחר ששתיים-עשרה מדינות מהן, בהובלת בריטניה, הכריזו סנקציות וחרם כלכלי על ההתנחלויות ביהודה ושומרון. אך בשל הקשר הכלכלי ההדוק בין כל מה שאינו ממוקם ביהודה ושומרון לבין ההתנחלויות, מדובר בעצם בסנקציות וחרם כלכלי על כל מדינת ישראל.
אם תהליך זה יימשך, לא תהיה למדינת ישראל, שתישאר בודדה, היכולת להמשיך ולשרוד. המנהיגות החדשה שתקום תעמוד בפני אתגרים קשים מאוד, שאחד מהם הוא להחזיר את הקשרים הטובים עם כל אותן מדינות שהיו לנו לפני המלחמה, ואף להעמיק את הבריתות ולחתור לשלום. היות ואנחנו נמצאים על סף תהום כמעט בכל התחומים, אנו זקוקים למנהיגות עם חזון, מנהיגות שהאינטרס הלאומי חשוב לה מהאינטרס הפוליטי והאישי, ומנהיגות שתלחם בכל כוחה להציל את המדינה מהדרדרות פנימית וחיצונית.
ד. כלכלה
הכלכלה היא חוט השדרה ועמוד התווך המרכזי בביטחונן של כל מדינה ומדינה. ללא כלכלה בריאה אין אפשרות לקדם את המדינה בשום תחום. כלכלה רעועה מביאה לשחיקת הפעילות הממלכתית, לתסכול עמוק של הציבור ולאובדן אמון מוחלט במנהיגות. מצב זה גורם גם לפגיעה אנושה ביכולת לשקום צבא הגנה לישראל לאחר המלחמה, ומונע את הרחבת תשתיות התחבורה – מצב שבו האזרחים עומדים כבר היום שעות ארוכות בפקקים, דבר המוביל לאובדן עצום של ימי עבודה ואיתם ממון רב.
כלכלה קורסת גוררת אחיה את קריסת מערכות החינוך, הרפואה, המדע, הטכנולוגיה, האקדמיה, תשתיות הייצור והמחקרים פורצי הדרך, ואת קריסת הצבא . תוצאה ישירה לכך היא בריחה המונית אל מחוץ לארץ של האנשים הטובים ביותר בכל התחומים.
אמנם התוצאות וההישגים של הכלכלה הישראלית מציגים עדיין נתונים טובים לכאורה, אך מול החוב הלאומי העצום שנוצר בשנים האחרונות, המסתכם ב-1.4 טריליון שקל (אלף וארבע מאות מיליארדי שקלים), כל כלכלה, טובה ככל שתהיה, נועדה לקרוס. חוב לאומי בהיקף כזה, שבו שילמה ישראל בשנת 2024 סכום של 50 מיליארד שקל רק עבור ריבית על הלוואותיה, בא על חשבון שיקום הצבא, החינוך, הרפואה, התשתיות ושאר תחומי העשייה.
מצב זה מוביל לעצירת הצמיחה, לקיפאון כלכלי ולפגיעה קשה ביכולת להתמודד עם האתגרים הביטחוניים, החברתיים והבינלאומיים – במיוחד כאשר סכום עתק זה ממשיך לתפוח משנה לשנה. זה לא מאפשר לקיים כלכלה בריאה לאורך זמן, ואינו מאפשר לקדם את המדינה בשום תחום; להיפך, הוא יוביל את המדינה אל סף קריסה בכל תחומי החיים במדינת ישראל , עם משמעויות הרסניות ואסוניות.
כל המציאות הזאת התרחשה עקב התנהלותו של דרג מדיני שבמשך שנים רבות שנמנע מלנהל את המדינה באחריות. ראינו שרים חסרי הבנה בסיסית בתחום שעליו הם ממונים, ורבים מהם חסרי יכולת באופן מוחלט. משום כך, בממשלה החדשה יש להציב בעמדות המפתח אנשי מקצוע מובהקים ולא פוליטיקאים שכל מעייניהם נתונים לפוליטיקה קטנה, להישרדות אישית ולחשיבה לטווח קצר, ללא שום חזון או ראייה אסטרטגית לטווח הארוך.
התנהלות שהביאה את מדינת ישראל אל סף תהום ולנזקים קשים מנשוא, שיידרשו שנים רבות כדי לתקנם באמצעות בעלי תפקידים מקצועיים, הרואים לנגד עיניהם את טובת המדינה בלבד וללא אינטרסים צרים. ללא מנהיגות איכותית שתובל בנחרצות לתיקון הקלקולים הקשים של קודמיהם, לא תהיה למדינת ישראל תקנה.
ה. חינוך
מערכת החינוך בישראל מצויה בשנים האחרונות במשבר עמוק ומתמשך, המשתקף הן במדדים הבין-לאומיים הרשמיים והן בנתונים הפנים-ישראליים. למרות גידול משמעותי בהיקף התקציבים הממשלתיים המושקעים בחינוך, ההישגים בשטח חווים נסיגה חדה ומדאיגה.
המבחנים הבין-לאומיים, ובראשם מבחני PISA (הבודקים תלמידי בני 15 במתמטיקה, קריאה ומדעים), מצביעים על קריסה היסטורית בהישגי תלמידי ישראל:
צניחה בציונים ובדירוג: במבחני PISA, הישגי ישראל רשמו את אחת הנפילות החדות ביותר מבין כלל מדינות ה-OECD. הציונים בשלושת תחומי הליבה חזרו לרמה שנמדדה לפני כעשרים שנה (תחילת שנות ה-2000), והם ממקמים את ישראל בחמישון התחתון של המדינות המפותחות. פערי למידה עצומים: פער הציון מתורגם על ידי מומחי חינוך לשנת לימודים מלאה ואף למעלה מכך (ובפרט בקריאה).
זינוק בשיעור התלמידים המתקשים: קרוב למחצית מתלמידי ישראל (כ-46% במתמטיקה וכ-41% בקריאה) נופלים מתחת לסף המינימום הנדרש במיומנויות יסוד, בעוד שיעור התלמידים המצטיינים צנח באופן משמעותי מתחת לממוצע המערבי.
התמונה העולה מהמבחנים הלאומיים (מיצ"ב ומבחני ראמ"ה) מחזקת את הממצאים הבין-לאומיים ומעידה על שחיקה מתמשכת בשליטת התלמידים במקצועות הליבה (שפת אם, מדעים ואנגלית) כבר בשלבים מוקדמים יותר בבתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים. אחוז ניכר מהתלמידים אינם עומדים אפילו בדרישות הסף של תוכניות הלימודים המשרדיות, במיוחד בפריפריה החברתית-כלכלית ובמגזרים ספציפיים.
מומחים ואנשי מקצוע מצביעים על כמה סיבות מרכזיות המאיצות את ההידרדרות: משבר כוח האדם והמחסור במורים: קיימת מצוקה חמורה באיוש משרות הוראה במקצועות הליבה (מתמטיקה, מדעים ואנגלית), בין היתר בשל תנאי השכר, השחיקה במעמד המורה והתחרות מול ענף ההייטק. נתונים מראים כי חלק ניכר מהסטודנטים להוראה אינם נקלטים לבסוף במערכת או נושרים ממנה תוך שנים ספורות.
קריסת החינוך הממלכתי-עברי: הנתונים חושפים כי הפגיעה והירידה החדה ביותר בהישגים נרשמו דווקא בזרם הממלכתי-עברי, עמוד השדרה של האקדמיה, הכלכלה והתעשייה עתירת הידע בישראל.
סדרי עדיפויות תקציביים וניהול כושל: למרות הגידול בתקציב הכולל, הביקורת הציבורית והכלכלית טוענת שהכספים אינם מנועלים ביעילות, וכי חלוקת המשאבים מושפעת משיקולים פוליטיים ומגזריים במקום התמקדות בקידום שוויוני של לימודי הליבה לכלל ילדי המדינה.
אקלים לימודי והסחות דעת: דוחות מעידים על כך שתלמידים בישראל סובלים יותר מרעש והפרעות בכיתה, לצד שימוש מוגבר בטלפונים ניידים בזמן שיעורים שלא לצרכים פדגוגיים, בהשוואה לממוצע במדינות המפותחות. המשמעות הרוחבית של הנתונים הללו מהווה איום אסטרטגי על עתידה של חברת הידע הישראלית ועל חוסנה הכלכלי והביטחוני לטווח הארוך.
המנהיגות החדשה שתקום חייבת לראות בחינוך מרכזי להצלת מדינת ישראל מקריסה, ולבסס אותה כמדינה מודרנית שתעמוד בראש רשימת המדע, הטכנולוגיה והמחקר, כפי שהייתה בעבר, מה שהביא להצלחתה בכלל התחומים".
ו. הביטחון האסטרטגי הלאומי
מאז שדוד בן-גוריון קבע בשנות החמישים של המאה הקודמת את תפיסת הביטחון של צבא ההגנה לישראל ושל המדינה, תפיסת הביטחון לא עודכנה, אף על פי שאופי המלחמות השתנה מקצה לקצה והעורף הפך לחזית המרכזית במלחמות העכשוויות והעתידיות באמצעות טילים, רקטות וכלי טיס בלתי מאוישים.
כתוצאה מקונספציה של הדרג המדיני ושל הדרג הצבאי לפני עשרים שנה, לפיה המלחמות הגדולות עברו מהעולם ואפשר להסתדר עם צבא קטן, טכנולוגי ותוקפני, קוצץ צבא היבשה בשנים האחרונות בשני שלישים מגודלו. בשל כך, לא היה בידי צבא ההגנה לישראל להכריע שום גזרה במהלך מלחמת שלושת השנים, "חרבות ברזל", ואין לצבא ההגנה לישראל גם יכולת להגן על גבולות המדינה כאשר בעתיד תיפתח מלחמה כוללת רב-זירתית במקביל נגדנו.
יש צורך מיידי שההנהגה החדשה תעדכן את תפיסת הביטחון האסטרטגית הלאומית של מדינת ישראל ותורה לצבא ההגנה לישראל להכין את עצמו אל איומי העתיד הצומחים בקצב מסחרר, בגודל סדר הכוחות, בטכנולוגיה ובכוח אדם, על מנת שצבא ההגנה לישראל יוכל להגן על כל גבולות ישראל ולהכריע בנקודות קריטיות.
ז.המציאות הנוכחית במדינת ישראל חושפת תהליכי עומק מדאיגים של שחיקה מוסרית ומוסדית. תופעות של השחתת המידות, העדפת הון-שלטון, ושימוש במנגנונים ציבוריים לצרכים זרים פוגעות בלכידות החברתית ובחוסן הלאומי.
כאשר ערכים של יושרה ציבורית, שקיפות וטובת הכלל מפנים את מקומם לעסקאות קומבינה ולחלוקת שלל, המדינה מאבדת את עמוד השדרה המוסרי שלה. ריקבון מערכתי זה אינו רק משבר מנהלי או משפטי, אלא איום אסטרטגי ממשי על עצם קיומה ודמותה של החברה הישראלית מבפנים. ההתפוררות של נורמות בסיסיות מציבה את האזרחים מול שוקת שבורה, שבה האמון במוסדות השלטון הולך ונעלם.
היבט הפוליטיקאים והבכירים במערכת הציבורית
תרבות הג'ובים והמינויים המקורבים: חלוקת משרות בכירות בשירות הציבורי, בחברות ממשלתיות ובגופים רגישים לפי נאמנות פוליטית ולא לפי כישורים מקצועיים, פירקה את המנגנונים המקצועיים מתוכם. מינוי "אנשי שלומינו" יוצר מערכת מסואבת שבה הנאמנות נתונה למנגנון הפוליטי במקום לחוק ולציבור.
אובדן הבושה והנורמות הציבוריות: נורמות בסיסיות של אתיקה ואחריות מיניסטריאלית נדרסו ברגל גסה. במקום שנושאי משרה יקחו אחריות על מחדלים וכשלים, אנו עדים לתרבות של טיוח, התנערות מהאחריות, והתקפות חסרות מעצורים על שומרי הסף ועל מוסדות אכיפת החוק שמנסים לבלום את הסחף.
ניקוי אורוות יסודי: שלושה צעדים דרמטיים לריפוי המדינה
כדי לעצור את הריקבון המערכתי ולעקור מהשורש את תרבות השחיתות והעסקנות בצמרת השלטון, נדרש ניקוי אורוות חסר פשרות. מערכת שאינה מסוגלת לתקן את עצמה מבפנים זקוקה לניתוח פתוח ולשינוי מבני דרסטי, המבוסס על שלושה עמודי תווך קשיחים שאינם משאירים מרווח לפרשנות או לפרצות משפטיות.
צעדים אלו אינם עוד רפורמה קוסמטית, אלא תנאי הישרדות הכרחי כדי להציל את מדינת ישראל מהתפוררות מבפנים ולהחזיר את האמון הבסיסי בשלטון החוק.
התרעות פיקוד העורף