לזכרו של סמל אלפרד אקסלרוד ז"ל, שהיה העיניים של המדינה בחרמון

53 שנים אחרי מלחמת יום הכיפורים, סיפורו של אלפרד אקסלרוד ז״ל חושף את מחיר העיוורון המודיעיני והכשל הפיקודי: חייל מבריק שהתריע, הוצב בחרמון למרות נסיבותיו - ונפל בקרב

מעריב אונליין - לוגו צילום: מעריב אונלייןמעריב אונליין - לוגו צילום: מעריב אונליין
עקבו אחרינו
אלפרד אקסלרוד
אלפרד אקסלרוד | צילום: משרד הביטחון

חמישים ושלוש שנים חלפו מאז פרצה מלחמת יום הכיפורים. חמישים ושלוש שנים שבהן הזיכרון הלאומי עוסק בנושאים הגדולים אשר מתחדדים לאחר 7 באוקטובר: זלזול מערכתי ביכולות האויב, התעלמות מסימנים מעידים למלחמה, הקונספציות המדיניות, מחדלי המודיעין והקרבות ההירואיים. בהתקרבנו ליום השנה לקרבות על עוטף עזה ועל המעוזים ביום כיפור, חשוב לזכור שבתוך התמונה הגדולה מסתתרים סיפורים אישיים כואבים, כאלה שמגלמים בתוכם את הטרגדיה הלאומית והאישית כאחד. סיפורו של סמל אלפרד (פרדי) אקסלרוד ז"ל, חייל מודיעין יחיד במינו, הוא אחד הסיפורים הטרגיים והמקוממים במחדל הצבאי של מלחמת יום כיפור, וכמי שסיפורו הטרגי מסמל את אותו מחדל.

אלפרד היה חייל עם הכשרה חילית בסיסית. הוא היה חייל שהיה צריך לשרת בעורף בתפקיד משרדי, לא קרבי. כאיש אלקטרוניקה מבריק, ובעל תפיסה חדה וכושר חשיבה יוצא מן הכלל, הוצב ביחידה 848 בתפקיד שהצריך כישרון והבנה מיוחדים. הוא היה אדם מוכשר ביותר בתחומים רבים. אף שסבל מבעיות רפואיות מורכבות, שאם היה מדווח עליהן, היה משתחרר משירותו הצבאי, לא הרבה להתלונן. מכל בחינה שהיא, לא היה צריך לשרת בבסיס בחרמון. הצטיינותו הייתה כמפעיל מערכות חיפוש וגילוי ייחודיות שתפקידן היה לעקוב ולחקור את פעולת סוללות הנ״מ שנפרסו בחזית רמת הגולן ולאורך התעלה. לקראת מלחמת יום כיפור, במאי 1972, הרוסים העבירו למצרים סוללות נ״מ חדישות מסוג SA-6, ובמהשך הועברו גם סוללות לסוריה. על סוללות אלה חיל האוויר וגם נאט״ו ידעו מעט מאוד.

לעבודתו של אלפרד מול סוללות הSA-6, הייתה לפיכך חשיבות מודיעינית אסטרטגית ומחקרית עצומה: המידע שאסף – וזה שנאסף עם ציוד דומה בבסיסים בכל רחבי הגולן ובסיני –  היו סודיים ושימשו כעיניים של המדינה.

המידע שאסף אלפרד בחזית רמת הגולן הצביע בבירור על ההיערכות הסורית ועל מוכנותה לצאת למלחמה לכיבוש רמת הגולן.

אך כמו בזירה המצרית ערב המלחמה, המערכת הצבאית והביטחונית סבלה מעיוורון. בייחוד סבל מכך חיל האוויר, שהיה הצרכן העיקרי של המודיעין האיכותי שהביא אלפרד. חיל האוויר טען שלא יכול להסתמך על המידע שהביא המודיעין האלקטרוני כדי להתמודד בהצלחה עם הSA-6.

חיל האוויר סמך בעיקר על אינפורמציה שהושגה מגיחות צילום שערך ברמת הגולן וסיני, אולם רבות מהמסקנות שהופקו מגיחות אלא התבררו בסוף כשגויות ומטעות.

המודיעין שאלפרד סיפק זרם ללא הרף, אבל לא הופנם כראוי. המחדל הצבאי הזה תרם רבות להפתעה בתחילת המלחמה.

אבל המחדל סביב אלפרד לא היה רק מודיעיני-מערכתי; הוא היה קודם כול אנושי ופיקודי.

אלפרד היה בן יחיד להורים מבוגרים ניצולי שואה, והשריד האחרון למשפחה מורחבת שלמה שנכחדה באירופה. מבחינת הנוהל הצבאי ומהבחינה המוסרית, הוא כלל לא היה אמור להימצא במוצב הקדמי בחרמון, מוצב מבודד שהיה ידוע כמי שישמש יעד לכל התקפה סורית בין אם ביום קרב או במתקפה כוללת, כפי שאכן קרה.

אלפרד הגיע לחרמון כתוצאה משרשרת כשלים של יחידה 848. בבסיס האם שלו בסיני שהיה באום-חשיבה, אלפרד, שהיה אדם ייחודי, מבריק, אך מופנם, סבל מיחס יומיומי פוגע ומתנכל מצד חלק מהאנשים.

כדי להתרחק מהסביבה הפוגענית, אלפרד ביקש לעבור למפקדת היחידה במרכז הארץ. בזמן הכוננות למלחמה מיידית בחודשים אפריל-מאי 1973, העבירו האמריקאים ליחידה ציוד מיוחד  לשם לימוד מערך הנ״מ בחזית רמת הגולן. להפעלת ציוד זה היה צורך במפעילים בעלי כישורים מיוחדים בעלי מיומנות גבוהה במיוחד. כזה היה אלפרד.

יחד עם חברו הטוב (גילוי נאות, א.פ. אחד מכותבי מאמר זה) הועברו מהיום להיום מסיני לחרמון, מבלי שהיה להם זמן להתכונן למעבר ומבלי שהיו תנאים ראויים לקלוט אותם ואת הציוד המקצועי שהובא במיוחד. מדובר היה במחדל צבאי בפני עצמו.

קשה לתפוס כיצד גורמי הת"ש וקצינת הח"ן בבסיס בסיני אישרו את הצבתו במוצב קדמי מבודד של בן יחיד למשפחת ניצולים, במקום להעביר אותו כפי שביקש לבסיס עורפי ממרכז הארץ, ממנו היו יציאות יומיות הביתה. כך קרה שהבן היחיד של משפחה שלמה ששרדה את התופת באירופה, מצא את עצמו משרת בנקודה הפגיעה ביותר במדינה – מקום שלא היה אמור להיות בו מלכתחילה.

ב-6 באוקטובר 1973, עם פרוץ הקרבות, נכבש מוצב החרמון על ידי כוחות קומנדו סוריים. ביום השני למלחמה, בשעה שניסה לנוס על חייו ולברוח מהמוצב, נורה ונפל חלל על גג המוצב, בהיותו משמש כעיניים של המדינה.

אבל ״העיניים של המדינה״ נעצמו לרווחה.

לאחר שוך הקרבות והכיבוש החוזר של ההר מידי הסורים, הוקמה מחדש חוליית המודיעין בחרמון. כהוקרה לפועלו ולמקצועיותו, נקרא מכלול המודיעין במוצב על שמו: "אלפרד". עד היום, אנשי המודיעין שאיישו את מוצב החרמון נפגשים כל שנה על קברו.

בימי הזיכרון למלחמת יום הכיפורים, כשמדברים על החרמון כעיניים של המדינה, חשוב לזכור שלאלפרד אקסלרוד ז״ל היה תפקיד מרכזי כעיניים של המדינה. עיניים שהיו בפועל עצומות לרווחה. סיפורו של אלפרד ז"ל הוא תזכורת כואבת למחיר הבלתי נסבל של המחדל שקדם למלחמת יום כיפור– לא רק ברמה הלאומית והאסטרטגית, אלא גם ברמת הפרט. מדובר במחדל המוסרי והחברתי של המערכת הצבאית כלפי חייליה. יהי זכרו ברוך.

תגיות:
מלחמת יום הכיפורים
/
מלחמת יום כיפור
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף