רגע אחרי בית הספר: הסכנה הגדולה באמת שמאיימת על ישראל

במסגרת האירועים בישראל לא טופל דיו דוח OECD שהוצג ב־29 בספטמבר. הנתונים בו הם נורת אזהרה לישראל כמדינה שבונה על הדור הצעיר כמנוע צמיחה מרכזי.

שיעור הצעירים בישראל שאינם לומדים, אינם עובדים ואינם בהכשרה מקצועית עלה בעשור האחרון מ־17% ל־20%. זאת, בזמן שמדינות OECD הצליחו לצמצם את התופעה, והיא ירדה בממוצע מ־16% ל־13%. במקביל, שיעור בני 24־25 בישראל שלא השלימו תיכון עלה מ־9% ל־11%, בזמן שבמדינות OECD הוא ירד. ישראל נעה בכיוון ההפוך לזה שבו נעות המדינות המפותחות. יש בכך, כמובן, סכנה אישית אך זו גם סכנה למדינה, לסולידריות החברתית ולכלכלה.

הנתונים המדאיגים הם סימן לכך שהמעבר מבית הספר לחיים הבוגרים לקוי. נכון, בישראל יש נסיבות ייחודיות: שירות צבאי או אזרחי שדוחה “כניסה לחיים”, לימודים תורניים בהיקף נרחב ומצבי אי־ודאות, אבל כשהמגמה ברורה, וכשהפער מול העולם גדל, אי אפשר להסתתר מאחורי הסברים אלה. הבעיה מתחילה הרבה לפני גיל 18. פערים חינוכיים בישראל נוצרים כבר במעונות הגיל הרך ומתרחבים לאורך השנים. ילדים מרקע חברתי־כלכלי מוחלש מתקשים להגיע להשכלה גבוהה ולניעות חברתית, והפערים בין תלמידים יהודים לערבים ובין חרדים לממלכתיים גדולים במיוחד.

צעיר שלא השלים תיכון מרוויח בממוצע 47% פחות מהשכר הממוצע במשק. החינוך המקצועי בישראל עדיין נתפס כאופציה משנית, ההכשרות אינן מחוברות תמיד למעסיקים, והמעבר מהכשרה מקצועית להשכלה גבוהה כמעט בלתי אפשרי. לכך מתווסף ממד גיאוגרפי וחברתי־תרבותי. צעיר שאין בסביבתו תחבורה טובה, מוסדות הכשרה ואפשרויות תעסוקה מתחיל את חייו הבוגרים עם פחות הזדמנויות.

מה צריך לעשות? ראשית, לתכנן את החינוך כבר מהשקעת המדינה במעונות היום. בהמשך, כל בית ספר חייב מערכת איתור מוקדם שתזהה תלמידים בני 14־15 בסיכון ותציע חונך אישי, תגבור לימודי ומסלול להמשך הכשרה. שנית, יש להפוך את החינוך המקצועי לאפשרות מוערכת חברתית: מסלולי הנדסאות, טכנולוגיה, תעשייה ובריאות צריכים להיות מחוברים לתעסוקה, למעסיקים, לשכר ראוי ולמסלולי קידום אמיתיים. שלישית, המדינה חייבת לתכנן טיפול בשלבי המעבר.

כל צעיר שאינו ממשיך ללימודים או לצבא צריך ליווי אישי שימנע ממנו להפוך לשקוף בין המעברים. רביעית, יש להתאים את מדיניות החינוך ואת הטיפול לקבוצות האוכלוסייה השונות: תחבורה, הכשרות ולימודי שפה עברית בחברה הערבית; לימודי ליבה וחיבור מוקדם למיומנויות תעסוקתיות בחברה החרדית ועוד. בנוסף, צריך לשנות את תפיסתנו החברתית בעניין “הצלחה”. לא כל צעיר צריך תואר אקדמי, אבל כל צעיר חייב מיומנויות, הזדמנויות ושביל להתקדמות חברתית וכלכלית.