בינתיים, שבועיים לפני הקתרזיס, מפלגות השינוי, כולל ערבים, מאיימות לדחוק את ממשלת הימין למפולת אישית, מפלגתית ואידיאולוגית, ושוררת פאניקה בחיפוש אחר אירוע משנה משחק.
מה שברור הוא שפיט, ביבי ובן גביר מכותבים זה עם זה ברמה של אחים לחשק. בינתיים ה"דיווחים" בתקשורת על דיונים קדחתניים הם ספין של נתניהו, כחלק מקמפיין הבחירות. אם אין מלחמת גוג ומגוג, לפחות נייצר רוחות מלחמה גדולה בצד הדשדוש האלים בכל הגזרות. יהודים מבוהלים הם טרף קל. הציצו בסקרים.
בסופו של יום הבוחר, הממשלה תקום בתמיכת המפלגות הערביות. זה היה אמור להיות טבעי, מטבע הדמוקרטיה. קבלת הערבים קרתה לא בגלל שראשי מפלגות השינוי חוו הארה. השינוי המבורך הזה קורה עקב מחסור במנהיגות, אישית וקולקטיבית, בגוש השינוי. זה קורה בגלל שבהכרעה בין הקואליציה הנוכחית לקואליציה עם הערבים הכורח הכריע, או כפי שנאמר במקורותינו, מתוך שלא לשמה בא לשמה.