מדיניות ההגירה: כשהציבור דורש בחזרה את השליטה
במשך שנים קידמו ממשלות בריטיות מדיניות הגירה, בעוד הרשויות המקומיות התמודדו עם ההשלכות. ממשלת הלייבור ביטלה את תוכנית הגירוש לרואנדה ומתמקדת ברשתות ההברחה, אך הציבור מזהה היעדר אמון ביכולת המדינה להבחין בין זכאים להגנה לשאינם זכאים, לאכוף את החוק ולהבטיח הגירה בהתאם לצרכים.
סובלנות אינה כניעה, ועל הממלכה להציב גבולות ברורים להסתה ולטרור. הסוגיה החשובה באמת אינה דתו של הנבחר, אלא המדיניות שהוא מקדם. יש לבחון האם נבחרי הציבור מגינים על חופש הביטוי והדת, מתנגדים לאנטישמיות, מכבדים את שוויון האזרחים ופועלים נגד הסתה ואלימות.
גם התארגנות פוליטית של מצביעים מוסלמים סביב המלחמה בעזה היא חלק מהמשחק הדמוקרטי. אך אם מתגלים איומים, הפחדת מועמדים או ביטויים אנטישמיים, יש לטפל בהם בנחישות ובהתאם לחוק. בריטניה צריכה לעקוב מקרוב אחר זהותם של נבחריה המוסלמים ולמנוע כל ניסיון דתי, לאומני או פוליטי להציב נאמנות קבוצתית מעל החוק, לפגוע בזכויות מיעוטים או לערער את ביטחון הציבור. זהו המבחן האמיתי של הדמוקרטיה הבריטית.
מאז טבח 7 באוקטובר 2023, ממשלת הלייבור השעתה חלק מרישיונות היצוא הביטחוני לישראל והרחיבה צעדים נגד גורמים בהתנחלויות. מבחינת בריטניה מדובר בציות למשפט הבינלאומי, אך מנקודת מבט ישראלית, הפעלת לחץ בזמן מלחמה בטרור פוגעת בשותפות האסטרטגית ומעלה שאלה אם מדיניות זו משיגה את יעדיה.
חרמות מדלת לדלת והאנטישמיות החדשה, קמפיינים להחרמת מוצרים ישראליים מדלת לדלת ודרישות מיהודים להצהיר עמדות פוליטיות, חוצים את הגבול מחופש המחאה להפחדה ואפליה. על הרשויות להבטיח זכות שווה לחיות בביטחון ולבטא זהות ללא איומים.
לאחרונה החריף שר החוץ גדעון סער את המדיניות מול ממשלת הלייבור בבריטניה בעקבות סנקציות והגבלות יצוא ביטחוני. סער הורה על הפסקת שיתופי פעולה בקריית גת וברש"פ, איסור כניסה לחברי פרלמנט ושלילת מעמד הקונסוליה הבריטית בירושלים, שהפכה למשלחת מצומצמת. מהלך זה מסמן מעבר חיובי של ישראל מתגובתיות להצבת קווים אדומים נחרצים לממשלה הבריטית.
הקהילה היהודית במבחן
הטיפול באנטישמיות, ההגנה על בתי הכנסת ובתי הספר היהודיים, אכיפת החוק וחקירת חשדות למעורבות של גורמים זרים אינם "טובה" לקהילה היהודית. הם מבחן ליכולתה של בריטניה להגן על אזרחיה, להבטיח חופש דת וביטחון אישי ולמנוע מהעוינות כלפי ישראל להפוך לרדיפת יהודים. דמוקרטיה נבחנת לא רק בהגנה על חופש המחאה, אלא גם בנחישות שבה היא מגינה על מי שהופכים למטרת שנאה.
הממשלה והאופוזיציה: שתי תפיסות של ביטחון ושל יחסי חוץ
בעוד הלייבור מדגיש את המשפט הבינלאומי ולחץ מדיני על ישראל, השמרנים ו-Reform UK דורשים אכיפת גבולות תקיפה ותמיכה רחבה בישראל. בשאלה האסטרטגית, בריטניה חייבת לשלב ביקורת עם הכרה באינטרסים הביטחוניים המשותפים ובאיום מצד הטרור האסלאמי ואיראן. הוויכוח אינו רק על ההתנחלויות או על עזה, אלא על גבולות הלחץ שמדינה ידידותית רשאית להפעיל על ישראל.
בריטניה יכולה לבקר את מדיניות ממשלת ישראל, אך עליה להבטיח שהביקורת אינה מטשטשת את האיום מצד חמאס, את השלכות טבח 7 באוקטובר ואת הצורך בביטחון ישראל. האתגר הוא לשמר שותפות אסטרטגית לצד מחלוקת מדינית, בלי להפוך את הלחץ על ישראל לתחליף להתמודדות עם הטרור והאיומים האזוריים.
לסיכום, בריטניה חייבת להתמודד עם המציאות. היא ניצבת בפני משבר עמוק של ביטחון, זהות ואמון ציבורי. הקיטוב החברתי מחריף על רקע מחלוקות נוקבות סביב מדיניות ההגירה, כפי שמשתקף בהצעותיו של נייג'ל פרג', לצד התגברות האנטישמיות ומחוות מקוממות, כמו הצבת פסל ברגותי בלונדון.
הפער בין ממשלת הלייבור לאופוזיציה מדגיש שבר אסטרטגי. כדי להבטיח את עתידה, על בריטניה לייצב מדיניות הגירה ברורה, להילחם בטרור, להגן על אזרחיה ולהשיב את האיזון הראוי ביחסיה האסטרטגיים עם ישראל. אחרת, היא תצדיק את התחזיות המאיימות על היעלמותה כמדינה דמוקרטית עם רוב נוצרי.
התרעות פיקוד העורף