כל המפלגות שכיהנו בקדנציה החולפת בהנהגת המדינה לא ראויות לאמון העם. בשנה שאחרי כינונה, הממשלה טעתה לראות את האיום הגדול למדינה באיזון שבין הרשויות. היא אף הביאה את החברה כמעט לכדי הפיכה. באותו זמן מחבלים מעבר לגדר תכננו פלישה המונית ויום של שואה על אדמת המדינה.
בעוצמה יהודית נמצא אומן היח"צ בן גביר. הוא הצליח לשכנע רבים בהישגיו בבתי הכלא ובחלוקת נשקים, אבל השר לביטחון הפנים שכח שמה שהכי חשוב לאזרחים זה הדבר הפשוט שנקרא חיים. על זה לא הצליח לשמור בהתנהלותו לאורך השנים. משפחות פשע חוגגות בערים, וקומץ מתנחלים מתפרעים עושים שפטים בערבים. מעבר לזה, "נוכחותו במוקדי קבלת ההחלטות היא פיגוע יומיומי לעמדת ישראל בעולם" - המשפט האחרון לקוח מטור קטלני שכתב עליו עמית סגל.
סמוטריץ' ניהל קמפיין של הצלחות בשני משרדיו כשר אוצר וכשר במשרד הביטחון, שבהם הוא היה אחראי לשני נושאים: העו"ש ויו"ש. באחד נרשמה יציבות: הכלכלה נותרה חזקה, למרות המלחמה. בשני, ההתיישבות, שנמצאת בתנופה אדירה.
אבל גם הוא הודה שמי שהיה שר בזמן המחדל הנורא ראוי שיעוף מעמדת הנהגה, אם לא אחרי שלושה ימים, אולי אחרי שלוש שנים. בנוסף, שיתוף הפעולה שלו עם המפלגות החרדיות, שכלל הקצבות, הטבות והנחות מפליגות, סותר את עמדתו הקפיטליסטית הערכית, אבל גם המוסרית, שכן מצביעיו כולם שירתו, חלקם אף נפלו. איך אדם כזה מעמיד את עצמו לבחירה מחדש, לאלוהים שלו הפתרונים.
בנט ואיזנקוט הגיעו לקו הסיום של הקמפיין עם ציונים בינוניים. הראשון נראה רעב ומלא עזוז, אך קשה לסמוך עליו לאור הזגזוגים והבגידה בבוחרים. השני, אדם ראוי עם סנטר מעורר השתאות. בחירה באיזנקוט היא הגיונית ואפשרית. אבל אז צריך לחשוב על היום שאחרי הבחירות. כאן אביגדור ליברמן נכנס לתמונה.
זו העת לאיווט. משעשע להיזכר שב"ארץ נהדרת" בעבר נבהלו מדמותו והציגו אותו כדמון שהגיע מתקופות אפלות. היום הוא נראה כמו האדם הראוי והשפוי בסביבה.
נוסף לניסיון הפוליטי במספר רב של משרדים, הוא מחזיק בעמדה ברורה לאורך השנים בנושאים של דת ומדינה, חברה ומלחמה. ליברמן התנגד להעברת כספים לחמאס, התפטר מממשלת נתניהו, ולאורך השנים שידר קו ישר. מילה שלו זו מילה, הוא אמר בעצמו, ועמד במילתו. ודאי יותר מהשאר.
כמו שזה נראה עכשיו, לאף אחד מהגושים אין רוב ברור ומוחץ, ולכן אחרי הבחירות יחל משחק שחמט פוליטי שרק אדם מיומן, חריף, נוקשה, עם עמוד שדרה יוכל לנהל אותו. אם נתניהו, איזנקוט ובנט לא יזכו לרוב ברור, היחיד שיכול לשבור מחיצות ולצרף אליו מפלגות יריבות זה הוא. חוץ מהחרדיות והערביות, הוא לא פוסל וכנראה שגם לא יפסלו אותו.
ליברמן הוא נייר לקמוס של חברה שזזה ימינה, עד שהוא הפך להיות במרכזה. כדי להימנע מממשלות צרות או סיבובים אינסופיים של מערכות בחירות חוזרות ונשנות ובמצב של אין הכרעה, הוא אולי אפילו יכול להיות גם ראש ממשלה.
התרעות פיקוד העורף