כי אם השנים האחרונות לימדו אותנו משהו, זה את חשיבותה של הנבחרת בממשלה הבאה עלינו לטובה, כך לפחות אני מקווה, לא צריכה להיות ממשלת שינוי - היא צריכה להיות ממשלת ריפוי.
ריפוי ממה? ובכן, העובדה שאני כותב טור שיתפרסם כארבעה ימים לפני הבחירות, מבלי לדעת אם אכן ייערכו במועדן, מדברת בעד עצמה. חששי הוא שנתניהו כה חרד מהרמת המסך מעל לכל מעלליו, עד שהוא עלול לשבש את הבחירות אפילו על ידי יציאה למלחמה.
למעשה, אני די בטוח שמה שמפריד בינו לבין יציאה לסבב דמים שיש לו רק מטרה אחת, להציל את קופת השרצים שלו מאור השמש, הוא שומרי הסף. ליתר דיוק, שומר סף עיקרי אחד במדים, שכבר מתמודד עם איומים קשים מפי "מקורבים" (שאינם אלא מתודרכים).
אני מביט הלאה ברשימה ומוצא בה חמש נשים בתשיעייה הראשונה. יותר מכל מפלגה אחרת. אני מביט למעלה ורואה את יאיר לפיד, מי שבעיניי חי את החלום: היה הכותב הפופולרי בישראל, הפרזנטור של הבנק שהיה אז הגדול ביותר ומגיש יומן האקטואליה הנצפה ביותר - ובחר להקריב את המעמד והפרנסה הטובה כדי לקפוץ ראש למי האפסים של הפוליטיקה הישראלית, אפילו מתוך ידיעה שזה עומד לכאוב.
אם השנים האחרונות לימדו אותנו משהו, הרי זה את חשיבותה של הנבחרת. גם אם נניח לרגע שנתניהו הוא מתנת האל לאנושות, נגלה שאוסף חדלי האישים שבהם הקיף את עצמו (בכוונה!) מנע ממדינת ישראל לתפקד. מערכת החינוך הקורסת, על אף תקציבי העתק שמושקעים בה; שיתוק מערכות הרווחה; שלא לדבר על ההרוגים בכבישים (דווקא בשעה שבה בכל מדינות המערב מתברכים בסטטיסטיקה הפוכה), הם עדות לחורבן.
לכן אשאל: מתי בפעם האחרונה הצבעתם עבור מפלגה שאתם מכירים את מספר 16 ברשימתה? זו המשמעות של בחירה במפלגת ביחד עבורי. לא רק בנט, לא רק לפיד ואפילו לא רק טרנר-אייל, אלא הצבעה עבור האנשים שהכי הייתי רוצה לראות סביב שולחן הממשלה, בכנסת ובוועדותיה.
בנט, לצערי, לא יהיה כנראה ראש הממשלה הבא. ליברמן, איזנקוט או חלילה שוב נתניהו (בסדר הזה!) הם להערכתי מי שיהיו שם לפניו. ולמרות זאת, שלא לומר דווקא בגלל, "גישת בנט-לפיד" והנבחרת המעולה שהרכיבו, הם החומר הכי טוב שסביבו יכולה לקום הממשלה שאנו הכי זקוקים לה: ממשלת ריפוי.
התרעות פיקוד העורף