הנתון הזה, ונתונים נוספים, מובילים למסקנה כמעט מובנת מאליה: רוב הציבור הישראלי עייף מנתניהו, שנמצא בסביבה כבר זמן רב מאוד. גם בקרב המצביעים לגוש שלו יש שעייפו ממנו, ולא ירגישו מצוקה גדולה אם יתברר להם שאכן, תם עידן נתניהו.
מצד שני, אין מועמד אחר שזוכה לרוב של תמיכה כמחליפו הראוי. איזנקוט מועדף על פניו על ידי קבוצה גדולה, אבל גודלה אינו מגיע ל-50% (בין השאר, כי יש ישראלים שלא משיבים על השאלה את מי הם מעדיפים). ישראל עדיין מחפשת מנהיג שיקבל את תמיכת הרוב. בשלישי תהיה לה הזדמנות למצוא את המנהיג הזה. או לוותר על האפשרות למצוא אותו.
וכדאי לשים לב מה יש בהגדרה הזאת ומה אין בה. יש: תחרות. יש: קולות. יש: כוח להחליט. אין: רצון העם. אין: טובת הכלל. העם לא מחליט מה יהיה. העם מחליט מי יחליט מה יהיה. ואת זה הוא מחליט כמובן כאשר בידו מידע חלקי בלבד, נתון לכוחות החזקים של שכנוע של פוליטיקאים, אנשי קמפיין, בעלי דעה, משפיענים, בוטים.
שומפטר הוא אחד מגיבוריו של פרק שהעליתי השבוע בהסכת "הקיפוד והשועל", שאנחנו משדרים בו סדרה של חמישה פרקים בעשרה ימים על מערכות בחירות ותוצאותיהן. הפרק ששומפטר מופיע בו עוסק בשאלת הבחירות ורצון העם. ובפשטות: האם הבחירות מוציאות לפועל את רצון העם. על פי תפיסתו, רצון העם בפוליטיקה כפי שהיא מתנהלת, הוא התוצר של התהליך הפוליטי, ולא הכוח המניע אותו. הוא משתמש בספרו לא פעם בביטוי: "רצון מיוצר". Manufactured will. כמו שמייצרים ביקוש לסבון, מייצרים ביקוש למועמד.
ושומפטר כתב את זה ב-1942, הרבה לפני שהייתה טלוויזיה בכל בית, ועוד יותר זמן לפני שהיה בכל יד מכשיר שיודע במה אתם צופים, מה אתם קוראים, מתי אתם הולכים לישון, היכן עשיתם קניות, וכן הלאה. אם הוא צדק אז - תחשבו מה היה אומר היום.
אנחנו קרובים מאוד לבחירות. כבר ראינו (או נראה הערב, תלוי בשעת הקריאה שלכם) את הסקרים האחרונים, ואנחנו יושבים וממתינים להפתעה. אלא שלפעמים הפתעת הבחירות היא שמצפים להפתעה - ואין הפתעה. וזו ההפתעה.
5. כדאי לשים לב למה שקורה, או לא קורה למפלגות ה"גדולות" שלנו. לפחות בחלק מהסקרים, הן די קטנות, וזה תלוי כמובן גם בשאלה כמה מפלגות עוברות את אחוז החסימה. אם 13 מפלגות יעברו, כולל כולן, מישהו יצטרך למצוא מנדטים לכולן, מה שיקטין את המפלגות הגדולות. כמובן, אולי זה לא יקרה. אולי המפלגות גדולות עוד "ישתו" את רוב המנדטים של המפלגות האחרות בגוש, וזו תהיה ההפתעה של יום הבחירות עצמו.
אם יהיו מצביעים כאלה, ולא מעט, זה עשוי להביא את ישראל למצב שבו שתי המפלגות הגדולות שלה, יחדיו, מגיעות בקושי ל-40 וכמה מנדטים. כלומר, ייתכן בהחלט שהכנסת הבאה תהיה יותר כנסת של מפלגות בינוניות מאשר כנסת של מפלגות גדולות ולצידן מפלגות לוויין. הליכוד, ישר!, ביחד, יהיו כנראה מעל 10 מנדטים.
אבל אי אפשר לבטל את האפשרות שבנסיבות מסוימות גם הדמוקרטים, עוצמה יהודית, ישראל ביתנו והרשימה המשותפת יהיו מעל 10 מנדטים. המפלגות האלה לא רחוקות מהנתון הזה, ואם הציבור, ביום הבחירות, יחליט ללכת עם הבחירה הפרטנית, ולא עם איזו מחשבה "אסטרטגית" על חיזוק המפלגה המובילה של הגוש, ייתכן שנקבל מטוטלת כוחות הרבה יותר שוויונית ומסובכת מכפי שאנחנו רגילים.
"כשאלפי בוחרים מצביעים בעד איש אחד, אין פירוש הדבר שכל אלפי הבוחרים דעותיהם דומות בכל השאלות, וכי דעתם אינה עלולה להשתנות במשך הזמן שלפני הבחירות הבאות. הנציג מביע דעתו בפרלמנט על שאלות שבוחריו לא חשבו עליהן, או שדעתם בשאלות אלו מתנגדות זו לזו, או השתנו לאחר ההצבעה. רק במדינות טוטליטריות משקפים הנציגים דעת בוחריהם כל הזמן. הנבחר נשמע בכל דבר לשליט, ודעת הבוחרים זהה לדעת השליט במאה אחוזים. ׳אידיאל׳ זה לא ניתן להגשימו במשטר דמוקרטי, שבו יש חירות המחשבה לכל אזרח".
שנה לאחר נאומו, בחירות 1955: 23 רשימות ניסו להיכנס לכנסת.
7. שאלת ההתייצבות במגזר הערבי נמצאת כל הזמן על הפרק. האם יבואו 60%, 65%, 70%? האם אפשר להעלות על הדעת אפילו יותר מזה? דמיינו את הכנסת עם, נניח, 17 מנדטים של מפלגות ערביות. זה לא מה שרואים בסקרים כרגע, אבל גם זו הפתעה שראוי להביא בחשבון. השפעתה תהיה באופן הבא:
אל"ף, היא תקשה מאוד על הגושים, עד כדי היעדר אפשרות להגיע ל-61 מנדטים.
גימ"ל, היא תאפשר לערבים לסייע במימוש החלטה נחושה של ראשי גוש השינוי, אם תהיה החלטה כזאת, להוציא את נתניהו מלשכת ראש הממשלה.
דל"ת, היא תהיה נקודת ההזנקה של קמפיין הימין לקראת הבחירות הבאות.
8. המגזר החרדי במצוקה. זה ניכר במערכת הבחירות, זה ניכר ברחובות. אפשר לומר: "הם הביאו את המצוקה על עצמם" - מה שנכון. אפשר גם להזדהות עם הקושי של ציבור גדול לשנות באחת את אורחותיו, ולקבל באחת את התביעה שישנה את אורחותיו. הפוליטיקאים החרדים הם ציניקנים גדולים, שלא ראויים לאמפתיה מיוחדת. המוני הצעירים החרדים אינם ציניקנים גדולים. הם צעירים שגודלו וחונכו לדרך מסוימת, ומגלים שהדרך חסומה, ומקווים שעוד יהיה אפשר לפרוץ אותה.
הבחירות יסמנו למגזר החרדי את אחת משתי האפשרויות. הראשונה - תקווה שהדרך עוד תיפרץ, אם משום שמחנה הקואליציה ניצח, אם משום שיפסיד, אבל הפסד שנראה זמני, עד בחירות נוספות בקרוב. השנייה - הכרה באפשרות שהדרך לא תיפרץ, ושיש הכרח למצוא דרך אחרת. הציבור החרדי והנהגתו גילו בעבר יכולת להיות פרגמטיים. אם יבינו שהעולם השתנה - ושאין דרך חזרה - ימצאו נתיב להסתגל אליו. זה יקרה רק אם הבחירות יסתיימו לא רק בניצחון, אלא גם בשלטון שמשדר יציבות.
אלה היו בחירות שהתנהלו למעשה בשני יקומים מקבילים, היו מועמדי הצפון ומועמדי הדרום. דאגלס, כמו לינקולן, היה איש הצפון. אבל את מסע הבחירות שלו לקח לא רק לניו אינגלנד, אלא גם לדרום. למדינות שהמתינו בציפייה דרוכה להכרעה, כדי להחליט לאן פניהן מועדות.
דאגלס קיווה לנצח, אבל ביקש מאנשי הדרום לשקול היטב את דרכם גם אם יריבו, לינקולן, ינצח. "בחירתו של אדם לנשיאות על ידי העם האמריקאי בהתאם לחוקת ארה"ב לא תצדיק שום ניסיון לפרק את הקונפדרציה המהוללת הזו", אמר למאזיניו. וזו הייתה כמובן אזהרה צופה פני עתיד.
כולם ידעו שזו הסכנה. סכנת הפילוג. דאגלס ניסה לשכנע את האמריקאים של הדרום שגם הפסד לא מצדיק פילוג. דרומיים רבים הקשיבו, אבל לא שמעו. "הדרום", הכריז העיתון "סאות'רן קונפדרסי" באטלנטה, ג'ורג'יה, "לעולם לא ירשה לאברהם לינקולן להיות מושבע לנשיא ארה"ב; זוהי עובדה גמורה ומוחלטת. זוהי העמדה הנחושה של כל המפלגות בדרום. יהיו ההשלכות אשר יהיו, גם אם נהר הפוטומק יאדים מדם, ושדרות פנסילבניה ירוצפו בגופות מרוטשות, גם אם השריד האחרון של חירות יימחה מעל פני יבשת אמריקה, הדרום, הדרום הנאמן, הדרום החוקתי, לעולם לא ייכנע להשפלה ולביזוי שבהשבעת אברהם לינקולן".
לא עבר זמן רב, ונהר הפוטומק האדים מדם.
11. האם הבחירות של 2026 הן הגורליות בתולדות ישראל? הרבה מאוד בוחרים סבורים שכן. ואם כך, ראוי שילכו לקלפי בכובד הראש התואם את המעמד. אבל גם כאשר הם - אתם - עושים זאת, ראוי שהכרעה בבחירות לא תשכיח מאיתנו דבר חשוב: העם אותו עם, האתגרים אותם אתגרים, הקושי להסתדר אותו קושי, השבטיות אותה שבטיות.
החברה הישראלית מתקשה להשתחרר מבעיות יסוד מבניות, חלקן בגלל נסיבות שלא היה אפשר למנוע, חלקן בגלל מנהיגות שהעדיפה חידוד פערים וקיטוב על פני גישור על פערים והרגעה. אם יהיה מחנה מנצח, ולא בטוח שיהיה, ראוי שיזכור שניצחון בבחירות הוא אמצעי ולא מטרה. הוא תחילתו של תהליך ולא סופו. הוא הזדמנות להצליח ולא הצלחה.
התרעות פיקוד העורף