נהוג להגיד לנשים שבוחרות להצטרף לפוליטיקה הן אמיצות. זה נכון, כמובן. אבל לא תמיד אנחנו עוצרים לחשוב על הרגע שבו אישה מחליטה שהיא רוצה להיות שם - לקבל החלטות ולקחת אחריות, גם במחיר של פרסום שלילי או קמפיינים רעילים.
לפני שאישה מגיעה לתפקיד בכיר, לפני שהיא נבחרת לכנסת או נושאת נאום מכונן במליאה, היא צריכה לעשות דבר אחד, שנראה פשוט אך הוא קשה: היא צריכה להאמין שמקומה שם. אולי משום כך, דווקא בערב הבחירות חשוב לומר לנשים שבחרו להתמודד: תודה שאתן שם. הלוואי שייכנסו רבות מכן לכנסת.
הבעיה מתרחבת כשמגיעים למוקדי קבלת ההחלטות ומגלים כמה מעט נשים יושבות בשולחנות שבהם נקבעים תקציבי הביטחון, הכלכלה, החינוך או השירותים החברתיים. ייצוג הוא תנאי הכרחי להשפעה, אבל הוא אינו מבטיח אותה. כדי שהנוכחות הנשית תהיה משמעותית, עליה להיתרגם גם לסמכות, לאחריות וליכולת ממשית לקדם מדיניות.
ויש עוד אחריות אחת, שאינה כתובה בתקנון הכנסת אך היא מהותית. כל אישה שתיכנס למשכן תשפיע, במודע או שלא במודע, גם על האופן שבו נערות ונשים צעירות ידמיינו את עתידן. כשהן רואות אישה עומדת בראש ועדה, מנהלת דיון מקצועי, מתמודדת עם ביקורת ומובילה מהלך ציבורי משמעותי - האפשרות להיות שם בעצמן הופכת מעט פחות דמיונית.
לכן חשוב לא רק להיכנס בדלת, אלא גם להשאיר אותה פתוחה. השלב הבא הוא להגדיל את הפתח כדי לשנות מציאות ולהביא נשים נוספות אל קדמת הבמה.
התרעות פיקוד העורף