הברית האדומה־ירוקה – והמחיר האפשרי של החלפת נתניהו בכל מחיר | ד"ר איתן לסרי

המערב מצוי בעיצומו של מאבק זהות עמוק, שחורג משאלות מסורתיות של כלכלה ורווחה. במרכז הדיון עומדת תופעה המכונה כיום "הברית האדומה-ירוקה" חיבור טקטי ורעיוני בין השמאל הפרוגרסיבי לבין גורמים איסלאמיסטיים באירופה, בארה"ב וגם בישראל. ניתוח המציאות מלמד כיצד השאיפה להפיל יריב פוליטי ימני עלולה לטשטש קווים אדומים לאומיים, ביטחוניים וערכיים עד כדי פגיעה במטרות הממשלה והמדינה.

אירופה וארה"ב: הפרדוקס האידיאולוגי של "הברית האדומה-ירוקה"

במדינות מרכזיות באירופה - כגון צרפת, גרמניה ובריטניה, כמו גם בארצות הברית, השמאל הפרוגרסיבי נושא באופן רשמי את דגל השוויון המגדרי, זכויות הקהילה הגאה, חילוניות וחירות הפרט. מנגד, הזרמים האיסלאמיסטיים שאיתם נוצרת לעיתים שותפות פוליטית או אזרחית מחזיקים בתפיסות דתיות-שמרניות הנוגדות ערכים אלה באופן חזיתי. הגורם המחבר בין השניים אינו זהות רעיונית מיוחדת אלא מטרה מוגדרת: התנגדות לימין הלאומי, לזהות הלאומית הקלאסית ולמדיניות הגירה נוקשה. התוצאה היא פרדוקס שבו ארגונים ליברליים מעלימים עין מעמדות קיצוניות או משיח אנטי-דמוקרטי מצד שותפיהם. התגובה הציבורית באירופה ובארה"ב לא איחרה לבוא: התחזקות משמעותית של הימין הלאומי - החל ממפלגת "האיחוד הלאומי" בצרפת AfD ,בגרמניה, Reform UK בבריטניה, הרכבת הממשלה בראשות ג'ורג'יה מלוני באיטליה, עובר להתחזקות הימין בראשות חירט וילדרס בהולנד ועד לתנועת MAGA בארה"ב, הדורשת סדר יום של ריבונות ואכיפת גבולות.

אזהרות נתניהו והימין: האם החלפת השלטון גוברת על קווים אדומים?

בישראל, החשש מפני התגבשותה של ברית זו אינו תיאורטי בלבד. במשך שנים הזהירו בנימין נתניהו ומנהיגים שונים במחנה הלאומי מפני האפשרות שהמאבק להחלפת שלטון הימין יהפוך למטרה העליונה של מפלגות השמאל גם כאשר הדבר מחייב הישענות על מפלגות ערביות- איסלאמיסטיות שהשקפותיהן בנושאי זהות המדינה, הציונות והביטחון שונות באופן מהותי מעמדות שותפותיהן היהודיות. הדוגמה המרכזית שהציג הימין היא הקמת ממשלת בנט-לפיד בשנת 2021, שנשענה על תמיכת רע"ם, מפלגה המזוהה עם הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית בישראל. לראשונה הצטרפה מפלגה ערבית בעלת שורשים בתנועה האסלאמית לקואליציה, ובכך נפרץ מחסום פוליטי שמשך שנים נחשב לבלתי עביר. בעוד שתומכי המהלך ראו בו פריצת דרך לשילוב אזרחי, נתניהו והימין הצביעו על התלות הפוליטית כסימן אזהרה: כאשר מפלגה קטנה מחזיקה באצבעות המכריעות להישרדות הממשלה, עולה החשש מפני השפעה החורגת ממשקלה האלקטורלי. עצם כניסתה של רע"ם לקואליציה המחיש כי שיקולים קואליציוניים עלולים לשנות כללים שנחשבו למובנים מאליהם. מבחינת הימין, התקדים העלה שאלה עקרונית : מה קורה כאשר הישרדותה של ממשלה תלויה בשותף שמחזיק בעמדות שונות בסוגיות לאומיות וביטחוניות מרכזיות?  הסכנה אינה בעצם שיתוף הפעולה בין יהודים לערבים, אלא באפשרות שהחשבון הפוליטי יגבר על בירור גלוי של גבולות השותפות ועל הסכמה בנושאים הנוגעים לביטחון המדינה.

יאיר גולן ומבחן השמאל הפרוגרסיבי

דמות מרכזית בוויכוח זה היא יאיר גולן, ממנהיגי השמאל הישראלי, המזוהה עם קו שמאלני-פרוגרסיבי קיצוני ועם התנגדות חריפה לממשלות נתניהו. מבחינת הימין, המבחן של גולן ושל הנהגת השמאל אינו מסתכם בהצהרות או בהבטחות לשינוי שלטוני, אלא בשאלה אילו שותפים ייחשבו לגיטימיים בעיניהם, אילו התחייבויות יידרשו מהם ומה יוגדר כקו אדום בכל הנוגע לביטחון, לציונות ולזהותה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. מפלגתו של גולן נשענת בין השאר על מנהיגי המחאה בשמאל האנרכיסטי שפעלו להשבית את המדינה ולפגוע במטרות הממשלה בצורה אגרסיבית עד אלימה בשטח. אין להסיק מעצם ההתנגדות לנתניהו כי גולן או מנהיגים אחרים בשמאל שותפים לפרויקט אסלאמיסטי קיצוני, עם זאת, הציבור רשאי לדרוש תשובות מפורשות. שאלה זו מופנית באותה מידה גם למנהיגי גוש השמאל וההתנגדות לנתניהו והימין גדי אייזנקוט, יאיר לפיד, נפתלי בנט ואביגדור ליברמן. אף שלא מדובר במחנה אחיד ולכל אחד מהם תפיסות שונות, כאשר מנהיגים מבקשים להציג חלופה שלטונית ופועלים בכל דרך להחליף את נתניהו וממשלתו, עליהם להבהיר על מי יישענו ומה יידרש מאותם שותפים בתמורה.?

לא כל מפלגה ערבית היא אותה מפלגה - אך יש מחיר לשותפות

אין הצדקה להציג את כלל הציבור הערבי בישראל או את כלל המפלגות הערביות כגוש אסלאמיסטי אחד, וביקורת רצינית נבחנת ביכולתה להבחין בין עמדות שונות. עם זאת, ההבחנות הללו אינן פוטרות את הנהגת השמאל והמרכז מהצורך להציג לציבור את תנאי השותפות. אם ממשלה תלויה בקולותיה של מפלגה מסוימת, הציבור זכאי לדעת מה עמדותיה ביחס להכרעות ביטחוניות, למאבק בטרור, למעמד המדינה היהודית ולסמכויות הממשלה לרבות לאכיפת עבירות בניה בתלי חוקיות שהם מבקשים ל"הלבין" בתמורה לתמיכתם הפוליטית. לאירוע כזה אי אפשר להתעלם מהעובדה שלראשונה הצטרף קצין משטרה בכיר ויהודי לרשימת רע"מ האיסלאמיסטית - ח"כ לשעבר יואב סגלוביץ שהצטרף באופן אישי למפלגת רע"מ של מנסור עבאס. בתשובה לשאלה מדוע מפלגה ערבית זקוקה לקצין משטרה יהודי, ענה עבאס: "התשובה שלי פשוטה. אני לא מחפש מישהו שדומה לי, אלא מישהו שיודע לעשות את העבודה"

שלוש שאלות שיכריעו את אופי השותפות

לקראת כל הכרעה פוליטית, ראוי להציב בפני המועמדים שלוש שאלות נוקבות: התחייבות ביטחונית: האם כל שותף קואליציוני יתחייב לאפשר למערכת הביטחון לפעול נגד טרור ולעדכן מדיניות ביטחונית גם בעת הסלמה, בלי להפוך מחלוקות לפצצה מתקתקת המשתקת את כל הממשלה? זהות לאומית: האם הממשלה תתחייב לשמור על ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, תוך הגנה על זכויות אזרחיה, כעיקרון יסוד שאינו נתון למיקוח קואליציוני? משילות ושקיפות: האם ייקבעו כללים שקופים שימנעו מצב שבו שותף קטן, יהודי או ערבי, מקבל כוח וטו בלתי מוגבל בסוגיות חיוניות לביטחון המדינה ולתקציב?

לסיכום: נחיצותו של מצפן לאומי

חילופי שלטון הם נשמת אפה של הדמוקרטיה, ושילובם של אזרחי ישראל הערבים בחברה ובכלכלה מהווה אינטרס חשוב .עם זאת, כאשר שותפות פוליטית נשענת על התעלמות מאידיאולוגיות קיצוניות או יוצרת תלות קואליציונית המערערת את יציבות הממשל, המחיר הלאומי והביטחוני עלול להיות כבד ביותר. האזהרה המרכזית העולה מהמציאות הפוליטית בישראל מתמקדת בשאלה האם המרדף החריף אחר החלפת השלטון הופך את עצם הרכבת הממשלה למטרה הנעלה מן העקרונות שעל בסיסם היא אמורה לפעול. דמוקרטיה איתנה ובעלת עוצמה אינה יכולה להרשות לעצמה להיות חסרת הגנה או נטולת גבולות. מדינת ישראל זקוקה להנהגה לאומית ואחראית, המונחית על ידי מצפן ביטחוני וערכי ברור. הנהגה זו נדרשת להגדיר מראש ובשקיפות את גבולות הפשרה הפוליטית, תוך הצבת ביטחון המדינה, זהותה היהודית -דמוקרטית והאינטרס הלאומי הכללי מעל לכל שיקול אלקטורלי או תמרון קואליציוני של הרגע האחרון. נקוה מאוד שהמצביעים ייקחו בחשבון את השאלות הללו בסוגיה מרכזית ורגישה זו בטרם ילכו לממש את זכותם ולבחור השבוע.