כיצד המפלגות הקטנות מציבות בסכנה את הכרעת הבחירות | ד"ר איתן לסרי

מערכת הבחירות הנוכחית הביאה עמה לא רק מאבק רעיוני ופרסונלי על דמותה של המדינה, אלא גם תופעה מוכרת ומסוכנת: אינפלציה של מפלגות שוליים ורשימות חדשות המבטיחות "בשורה אחרת". השאלה האם מנהיגים ורשימות כמו עופר וינטר ("עמך ישראל"), או יועז הנדל וירון זליכה ("המילואימניקים והכלכלית"), יצליחו להיכנס לכנסת, אינה שאלה טקטית של גורל פוליטי אישי. במציאות שבה המערכת הפוליטית מתוחה עד הקצה וכל מנדט בודד עשוי להכריע את זהות הממשלה, ההבדל הצר שבין 3.24% ל-3.25% אינו סתם סטטיסטיקה - הוא קו הפרד ומשול בין ניצחון קואליציוני ועד למפלת הגוש כולו. מבט מעמיק במפת הסקרים של הימים האחרונים מגלה אשליה תקשורתית מסוכנת. הציבור נוטה לפרש נוכחות תקשורתית בולטת או הופעה חד-פעמית של 4 מנדטים בסקר כזה או אחר כהצלחה מוכחת, בעוד שהמציאות האלקטורלית שונה בתכלית.

תמונת הסקרים: אשליה של עוצמה מול סיכון אלקטורלי ממשי

אם נתרגם את שלל הסקרים האחרונים (מחדשות 12, 13, כאן 11, מעריב, ערוץ 14, i24NEWS ועוד) לכלל תמונה עובדתית אחת, עולה תמונה חד-משמעית: אף אחת מהמפלגות הללו אינה אוחזת בכרטיס כניסה בטוח לכנסת, וחלקן הגדול שט במים טריטוריאליים של אובדן קולות מוחלט. רשימת "המילואימניקים והכלכלית" של הנדל וזליכה מציגה אמנם יציבות יחסית בהשוואה למתחרותיה, לאחר שעברה את אחוז החסימה בכמחצית מבין הסקרים שנבדקו (עם 4 מנדטים בסקרים של כאן 11, מעריב, זמן ישראל וערוץ 14). עם זאת, בסקרי הסיום של הערוצים המרכזיים היא עדיין מדשדשת בטווח המסוכן של 2.4% -3% . הנדל וזליכה מצליחים ליצור חיבור רעיוני מעניין בין השיח הביטחוני-אזרחי לשיח הכלכלי, אך היעדר מגמת התחזקות עקבית מעמיד אותם בסכנה קיומית ביום הפקודה.

מנגד, מפלגת "עמך ישראל" בראשות עופר וינטר מציגה דפוס תנודתי ומסוכן עוד יותר. אף על פי שוינטר מצליח לגעת בעצבים החשופים של הציבור הלאומי-ביטחוני ומשיג 4 מנדטים בסקרים בודדים (כמו ערוץ 14 או i24NEWS), בשורה ארוכה של סקרי עומק מרכזיים הוא נותר מתחת לרף החסימה עם תמיכה הנעה בין 2.5% לבין 3.1% . מדובר בסיכון גבוה במיוחד: תמיכה תנודתית שאינה מתורגמת לבסיס מצביעים קשיח פירושה שרבבות קולות ימין עלולים לרדת לטמיון ביום הבחירות. לצד שתי הרשימות הללו, מתמודדות רשימות נוספות – כמו "הציבור החרדי" של מוטי לייטנר, "צבע שחור", אח"י ונעם - המקבלות בסקרים שברים זניחים של בין 0.5% -1.3% . לגבי רשימות אלו, המשחק כבר הוכרע: מדובר בזריקה מודעת ומוחלטת של קולות לפח המחזור הפוליטי.

מאזן הגושים: מי פוגע במי?

השאלה הקריטית אינה רק מי עובר? אלא מאיזה גוש נשאבים הקולות וכיצד הכשלון או ההצלחה שלהן משנים את מאזן הניצחון של נתניהו מחד, או של גוש השינוי (גדי איזנקוט ונפתלי בנט) מאידך.

הזווית של גוש הימין והמחנה הלאומי (תרחיש נתניהו): עבור בנימין נתניהו וגוש הימין, ריצה עצמאית של עופר וינטר עד הסוף היא תרחיש בלהות אלקטורלי. בוחרי וינטר מגיעים מליבת המחנה הלאומי והימין הביטחוני. אם וינטר נשאר בחוץ עם 2.8%-3.1% מהקולות, מדובר באובדן ישיר של כמעט ארבעה מנדטים לגוש הימין. במאבק שבו נתניהו מתנדנד סביב רף ה-58–60 מנדטים, אובדן כזה שולל מראש כל סיכוי להגיע לרוב מכריע של 61 חברי כנסת, ומעביר את הבכורה למחנה הנגדי. נגד זאת, גם אם וינטר עובר ומכניס 4 מנדטים, ניתוח נתוני הסקרים מראה כי אין פירוש הדבר ניצחון אוטומטי לנתניהו: הקולות של וינטר נלקחים ברובם ממפלגות ימין אחרות (כמו הציונות הדתית או הליכוד), כך שסך כול כוחו של הגוש אינו גדל משמעותית, אלא בעיקר מתפצל.

הזווית של גוש המרכז-שמאל (תרחיש איזנקוט ובנט): מהעבר השני, רשימת הנדל-זליכה שואבת את כוחה בעיקר מציבור ממלכתי, מילואימניקים ומצביעי מרכז-ימין רך , קהל יעד טבעי שעליו בונים גדי איזנקוט, נפתלי בנט ומפלגות האופוזיציה. כאשר הנדל וזליכה אינם עוברים את אחוז החסימה, הקולות שלהם מחולקים מחדש בין כל המפלגות שעברו, מה שמחליש ישירות את פוטנציאל הגדלת הגוש של איזנקוט ובנט. מנגד, אם הנדל-זליכה עוברים, הם אמנם מייצרים גוש חוסם מול נתניהו, אך יוצרים סרבול פוליטי במתן המלצות להרכבת הממשלה, שכן חיבוריהם הקואליציוניים העתידיים אינם מובטחים לאף צד.

תרחישי הפרישה : ניתוח תרחישי העומק שבדקו את פרישת מפלגות הסף מעלה תובנה חיונית: פרישה של וינטר, למשל, אינה רק מצילה קולות ימין, אלא עשויה לחזק מפלגות ימין גבוליות אחרות ולהעלות אותן מעל לרף. לעומת זאת, ריצה של שתי המפלגות עד הסוף תוך כישלון כפול במעבר אחוז החסימה פירושה שחיקה דרמטית של שני הגושים כאחד, והעברת הכרעת הבחירות לידיהם של הסכמי העודפים ושיעורי ההצבעה המקומיים.

ההיסטוריה הפוליטית בישראל מוכיחה כי זהות הממשלה והכרעת הבחירות אינן נקבעות רק על ידי המפלגות הגדולות, אלא לעיתים מזומנות על ידי הקולות שנזרקים לפח מתחת לאחוז החסימה. בשלושה צומתי הכרעה מרכזיים שינו כישלונות אלו את מאזן הכוחות הבין-גושי: בחירות 1992: נפילת מפלגת "התחיה" ומפלגות ימין נוספות מתחת לאחוז החסימה הביאה לאובדן של כ-5 מנדטים פוטנציאליים לימין. אובדן זה אפשר ליצחק רבין להשיג גוש חוסם של 61 חברי כנסת ולהקים את ממשלתו. בחירות 2019 א': מפלגת "הימין החדש" בראשות בנט ושקד נותרה מחוץ לכנסת בפער זעום של כ-1400 קולות. נפילה זו מנעה מנתניהו רוב יציב של 65 מנדטים, דרדרה את המערכת הפוליטית למבוי סתום ולסדרת בחירות חוזרות. בחירות 2022: נפילתן הכפולה של מרצ ובל"ד מתחת לרף ה-3.25%  הובילה לאובדן שווה ערך לכ-7-8 מנדטים בגוש השינוי, וסללה את הדרך להקמת ממשלת נתניהו עם 64 מנדטים.

הלקח המרכזי: קולות של מפלגות שנשארות בחוץ מחולקים מחדש ומגדילים פרופורציונלית את כוחן של המפלגות שעברו. עקב כך, היעדר ניהול אסטרטגי של מפלגות הסף עלול להביא לאובדן השלטון.

לסיכום: סקנדל או פסטיבל?

ההתמודדות של מפלגות הקצה והסף מתחילה לעיתים קרובות כ"פסטיבל" תקשורתי של אהדה, אך עלולה להסתיים כ"סקנדל" אלקטורלי של אובדן נכסים פוליטיים. הערכת המצב היא כי ליועז הנדל וירון זליכה ישנם סיכויים יציבים יותר לעבור מאשר לעופר וינטר, אך שתי הרשימות צועדות על חבל דק מאוד. במערכת בחירות גורלית, שבה כל קול קובע, מנהיגי המפלגות הללו נדרשים לחשבון נפש לאומי ולאחריות פוליטית אדירה. מי שמבקש להנהיג אינו יכול להתעלם ממתמטיקה פשוטה: רצון טוב, כוונות ראויות והופעות מוצלחות באולפנים אינם מחליפים מנדטים בקלפי. אם הפיצול והאגו יגברו על השיקול האסטרטגי, הבוחרים ישלמו את המחיר - והמפה הפוליטית של מדינת ישראל תוכרע לא על ידי מי שקיבל את אמון הציבור, אלא על ידי הקולות שנזרקו לפח.

ואם יורשה לי להעביר מסר אישי לחבריי בימין: אל תסתפקו בשאלה מי מייצג אתכם בצורה הטובה ביותר. שאלו גם אם המפלגה שבה אתם תומכים מסוגלת לעבור את אחוז החסימה. בבחירות צמודות, ההבדל בין מפלגה שנכנסת לכנסת למפלגה שנשארת בחוץ עשוי להשפיע על זהות הממשלה הבאה. הימין לא יכול להרשות לעצמו לנצח בסקרים ולהפסיד בקלפי בגלל פיצול קולות. כל מנדט קובע - וכל קול צריך להיספר. אז צאו להצביע וממשו את זכותכם הבסיסית והחשובה.