במקביל, משרד החוץ הקטארי הציג הצעה לצרף את טורקיה ופקיסטן לדיאלוג אסטרטגי ישיר מול איראן לקראת "הסכם אי התקפה".
במרכזו עומד מנגנון דו ראשי בהובלת טורקיה וקטאר, שמטרתו אחת: למנוע מארה"ב (וישראל) לממש ארכיטקטורה אזורית חדשה, ולסנדל כל פעולה צבאית או מדינית שתוביל ירושלים.
היעד המוצהר של המפגש היה דיון במוקדי הבעירה האזוריים (הורמוז, תימן, עזה, הפלסטינים ואפילו אוקראינה), אולם הכוונה שמאחוריו שקופה: כינון ברית מדינית דיפלומטית בלתי פורמלית שתמנע את הגוש שמנסה ארה"ב להקים ובמאמץ בהול של הרגע האחרון תציג אלטרנטיבה דיפלומטית שתכבול את ידיהן של ארה"ב וישראל, תמנע מהלכים צבאיים מול איראן או שתחסום שינוי של מאזן הכוחות ויצירת הציר האמריקאי-סעודי-ישראלי.
2. האיום הישיר על הודו ופריקט ה-IMEC: הידוק הקשרים הצבאיים בין טורקיה, פקיסטן ואינדונזיה היא תרחיש בלהות עבור הודו. טורקיה, שנדחקה מחוץ למסדרון הכלכלי (IMEC), מנסה לחנוק את המיזם ממזרח על ידי חיזוק יריבותיה המושבעת של הודו-פקיסטן.
טורקיה וקטאר מזהות חלון הזדמנויות ומנסות לקבע עובדות בשטח, ועימן לשמור על "הסדר הישן" באופן הנוגד לחלוטין את חזונם של הנשיא טראמפ ושל ארה"ב לאזור.
אם העוגנים של הסדר החדש ארה"ב, ישראל, הודו, סעודיה ויוון לא יגיבו כבר כעת בנחישות, בתיאום הדוק ובנראות גבוהה מאוד, הסדר האזורי החדש ועימו מסדרון ה-imec (ושדרוג מעמדה האזורי של ישראל באמצעות הרחבת הסכמי אברהם ותשתיות בשטחה), עלולים להימצא בסכנה.
יש הרבה מה לעשות ועכשיו וזה קריטי. צריך אופרטור לאומי מוביל לזה. אם צריך, מוכן לסייע.
התרעות פיקוד העורף