הדיווחים, הפרשנויות וההערכות המתפרסמים באמצעי התקשורת בארץ על ניצחונותיהם של מתמודדים בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית כמועמדים לחברות בקונגרס בבחירות אמצע הקדנציה הם מוגזמים, לעיתים באופן פרוע. הגזמות הפוגעות בהיקף תשומת הלב שחייבת להינתן לדאגות האמיתיות מהתפתחויות משמעותיות שקורות באחרונה בזירה הפוליטית הפנימית בארה"ב. הדוגמה הבולטת להגזמה מזיקה היא הדיווח, הפרשנות וההערכה שפורסמו בעקבות ניצחונו בפריימריז הדמוקרטיים לסנאט במדינת מישיגן.
לד"ר עבדול אל-סייד, אם ייבחר, לא תהיה נוכחות משפיעה, ודאי שלא באופן משמעותי, בעיצוב מדיניות המפלגה הדמוקרטית כלפי ישראל. זה לא ניחוש. זאת מסקנה העולה ומשתמעת ממידת השפעתם על מדיניות צמרת המפלגה הדמוקרטית של חברי קונגרס, שידועים כעוינים לישראל. השפעה פחות ממשולית. אפסית.
לד"ר עבדול אל-סייד, שחלק בלתי מבוטל מקמפיין הבחירות שלו במישיגן בא לידי ביטוי בגינויים נגד ישראל, אין סיכוי להשיג מעמד משפיע בקרב בכירי המפלגה הדמוקרטית בנושא היחס לישראל.
מה שצריך וחייב להדאיג - ליתר דיוק, להטריד קשות את ישראל הרשמית - היא ההידרדרות של התמיכה בישראל, שמורגשת ובאה לידי ביטוי מעשי ובאופן משמעותי בקרב מי שנמנים עם ראשי ומנהיגי המפלגה הדמוקרטית - גוף ומסגרת שהיו ידועים במוניטין שלהם כאוהדי ישראל.
מראיונות, שיחות ותגובות עם פרשנים ותיקים בוושינגטון ודיפלומטים בכירים במטה הראשי של האו"ם בניו יורק, ניתן להסיק שהסיבה, הגורם והמניע להידרדרות המתמשכת והמתעצמת בשיעור ובהיקף התמיכה בישראל בקרב דמוקרטים ורפובליקנים הם מדיניותה של ממשלת ישראל, במיוחד מה שמודגש בשיחות: הרכב הממשלה - הימין מלא-מלא.
נוח ופשוט להגדיר את התגובות הקשות כלפי ישראל כגילויי אנטישמיות. לדעתי, גם הגדרה זאת מוגזמת. זאת לא אנטישמיות במובן המקובל, ההיסטורי. להערכתי, מדובר יותר באנטי-ישראליות.
הסברה לא תועיל לבלימת הביקורת והגינויים נגד ישראל. מה שישקם את מעמדה של ישראל ויחזיר את התמיכה במדינת היהודים, שהייתה כל כך מקובלת ואיתנה בארה"ב, הוא שינוי בשלטון בישראל, ממשלה חדשה שתייצג את ישראל היפה.
התרעות פיקוד העורף