יום הבחירות מאפשר בחירה בהתחלה מחדש. דווקא בשעה שאין אנו יודעים את תוצאות הבחירות יש אפשרות להחליט על שינוי, שלא יהיה בר ביצוע לאחר ידיעת התוצאות.
בשנים האחרונות, כמעט כל דיון ציבורי מתאפיין בכך שהוא אינו מתקיים על הנושא עצמו, אלא על חוסר היושרה של המתדיין. כל טיעון הנאמר במסגרתו נתקל בדברי הצד השני, המאזכר את העבר ומוכיח להבנתו כי העמדה המוצגת מולו מגויסת ולא אמיתית. יש לכך דוגמאות אין-ספור, כמו הדיון על חסימת הכבישים כאמצעי הפגנה, שמעמת את חסימת הכבישים בצומת קפלן עם חסימת הכבישים בהתנתקות, והדיון עצמו הופך לעימות פוליטי נוסף. וכך למעשה אנו נמצאים בכביש ללא מוצא.
היום יש הזדמנות. הזדמנות להכרעה חד-משמעית, כשאין אנו יודעים מי יחזיק את מושכות השלטון בידיו לאחר הבחירות, ומי יהיה המפגין. והזדמנות זו אסור להחמיץ. היום יש אפשרות להסכים לכך שמעשים שנעשו בעבר אינם רלוונטיים, לא בגלל שהם באמת לא כאלה, אלא בשל העובדה שמתקבלות הכרעות חדשות, שאינן מוטות. הכוונה אינה להכרעות הנוגעות לתכנים שעליהם מתקיימות הבחירות, כי אם לדרכי ניהול המחלוקת הציבורית, הדיון, ההכרעה וקבלתה.
מדובר בדברים שהיו צריכים להיות מובנים מאליהם, אך התערערו בשנים האחרונות: הוצאה של חסימת הכבישים מהדרכים הלגיטימיות להפגנה; הימנעות מוחלטת מניסיונות לעצירה פיזית של נבחרי ציבור מלמלא את תפקידם; ניסיונות לקבל הכרעות משמעותיות בהסכמה רחבה ככל האפשר; חזרה לאמצעי תקשורת כמתווכי מציאות ולא כשחקנים על המגרש; שימוש בסירוב פקודה ובסירוב התגייסות רק במקרים קיצוניים של דגל שחור שמתנוסס; הוצאת השימוש בפייק ניוז מהלגיטימציה התקשורתית, וכדומה.
עכשיו הזמן. הכרעה זו משמעה הפסקת החיטוט בהוכחות מהעבר והפסקה של הטחת האשמות מסוג ווטאבאוטיזם. זו השעה להתחייב בה לא לעשות את כל הפעולות האלה גם כשהן משרתות את העמדה שלנו, וכך לקבל את הזכות להתנגד להן כשאחרים פועלים בדרך זו. זהו תנאי לא מספיק אבל הכרחי לתהליכי ריפוי ושיקום שהחברה הישראלית זקוקה להם כל כך.
פנינו אל העתיד, ואנו מעצבים עכשיו את הדרכים למימוש החזון שלנו. את הכול. עכשיו.
התרעות פיקוד העורף