ב-7 באוקטובר, כשהממשלה נעלמה, אנחנו ירדנו דרומה והצלנו את המולדת מאיום קיומי. בתוך המראות הקשים והמחיר הכבד הרגשנו ריק - הממשלה נעלמה, והפיקוד הבכיר התפוגג. בלית בררה לקחנו עלינו את המשימה להציל את המדינה. עם ישראל לקח אחריות.
היום זו התחושה שלנו גם במערכת הפוליטית. הכל תקוע, דוהרים לבחירות נוספות. אנחנו לא מוכנים. לא נאפשר לחזור אחורה לסבבי בחירות, אנחנו אומרים די. די להשתמטות ההמונית, ודי ליוקר המחיה, די למערכת פוליטית מסואבת.
בבחירות האלה מפלגת המילואימניקים והכלכלית היא הפתרון לריק הפוליטי, והצבעת המחאה הגדולה ביותר שנראתה כאן. אז איך יוצאים מזה? ממשלה ציונית בלבד, בלי המפלגות החרדיות והערביות. יש הרבה ציניות וסקפטיות, אבל עם ממוצע של 5 מנדטים בסקרים (ועוד אנחנו מניחים סחף ביום הבחירות) - יש לנו יכולת לשבור את הגושים ולייצר יציבות.
המשימות שלנו הן לטפל ביוקר המחיה המטורף ובגיוס לכולם. אנחנו מייצגים את אותם אנשים שיוצאים למאות ימי מילואים, ובסוף משלמים בסופר יותר מבכל מדינה אחרת. במשך שנים הישראלים עוברים שטיפת מוח שחייבים לבחור בין קואליציה עם מפלגות חרדיות, שרואות בנו שלטון הכופרים ומעודדות השתמטות המונית, לבין מפלגות ערביות אנטי-ציוניות, שאפילו לא מכירות בחמאס כארגון טרור. לא נחזיק מעמד אם נתפרק לאוטונומיות, לא חברתית ולא כלכלית.
המילואימניקים שסוחבים את המדינה על כתפיהם מאות ימים ואת הכלכלה כשהם חוזרים הביתה הפכו לפתרון היחיד. זה דיון חלופות: האם זורקים את הקול ומצביעים למפלגות ״הגוש״ בידיעה שזה מוביל לבחירות נוספות (בוודאות), או נותנים למילואימניקים והכלכלית הזדמנות לעשות את מה שהם יודעים.
אנשים ישימו "די" בקלפי כי נמאס להם מיוקר המחיה ונמאס להם מההשתמטות. נמאס להם מהתקיעות הפוליטית. אין לנו אפשרות לחזור אחורה, אין לנו ארץ אחרת.
התרעות פיקוד העורף