לא צריך להמתין להקמת ממשלה כדי להתחיל בשינוי | גרשון בסקין

תוצאות המדגמים מצביעות על הכרעה ברורה של הציבור הישראלי נגד המשך שלטונו של בנימין נתניהו. אלא שהרוב הזה כולל גם את המפלגות הערביות, שחלק ממפלגות האופוזיציה היהודיות ממשיכות להחרים אותן כשותפות פוליטיות. הגיע הזמן להבין שהחרם הזה עלול להעניק לנתניהו חבל הצלה פוליטי, למרות שהציבור הצביע נגדו.

יש עובדה חוקתית חשובה שכמעט אינה נשמעת בדיון הציבורי: אין צורך להקים ממשלה חדשה כדי להתחיל להחליף את השלטון בכנסת ולשנות את החקיקה.

על פי חוקי היסוד של מדינת ישראל, הכנסת החדשה יכולה להתכנס, חבריה יכולים להצהיר אמונים, והיא יכולה לבחור יושב ראש חדש ולהתחיל בעבודת החקיקה שלה עוד לפני שהוקמה ממשלה חדשה. הממשלה היוצאת ממשיכה אמנם לכהן כממשלת מעבר, אבל אין לה זכות וטו על פעילות הכנסת.

אם גדי איזנקוט, נפתלי בנט, יאיר לפיד, אביגדור ליברמן, יאיר גולן והמפלגות הערביות יצליחו לגבש רוב פרלמנטרי, הם יוכלו לבחור יושב ראש חדש לכנסת, להקים את ועדות הכנסת ולהתחיל לקדם חקיקה. אין צורך בהסכם קואליציוני ואין צורך שהמפלגות הערביות יצטרפו לממשלה. כל שנדרש הוא הסכמה על שורה של צעדים פרלמנטריים משותפים.

הצעד הראשון צריך להיות קידום חקיקה שתבטיח הקמת ועדת חקירה ממלכתית עצמאית לאסון 7 באוקטובר. במקביל, הכנסת החדשה יכולה להתחיל לבטל את החוקים שנועדו להחליש את מערכת המשפט ואת מנגנוני הביקורת על השלטון. כל זאת בכפוף להליכי החקיקה ולרוב הנדרש בחוק.

אין כאן חידוש חוקתי. בשנת 2020 כבר קבע בג"ץ, בפרשת יולי אדלשטיין, כי אין למנוע מהרוב בכנסת לממש את זכותו לבחור יושב ראש חדש, גם בטרם הוקמה ממשלה.

השאלה, אם כן, איננה משפטית אלא פוליטית. האם מנהיגי המפלגות המתנגדות לנתניהו מסוגלים להבחין בין הקמת קואליציה לבין שיתוף פעולה פרלמנטרי? האם ליברמן ובנט יהיו מוכנים לאפשר הצבעות משותפות עם חברי הכנסת הערבים כדי לממש את רצון רוב הבוחרים?

שיתוף פעולה כזה אינו מחייב אותם להסכים על פתרון הסכסוך הישראלי־פלסטיני, על מדיניות ביטחונית או על הרכב הממשלה הבאה. הוא מחייב אותם להסכים על עיקרון אחד: תוצאות הבחירות צריכות לבוא לידי ביטוי גם בפעולת הכנסת.

אפשר וצריך להמשיך במשא ומתן להקמת ממשלה חדשה. אבל אין שום סיבה להמתין לסיומו כדי להתחיל לתקן את הנזק שנגרם למוסדות המדינה.

אם יש רוב בכנסת לשינוי, צריך להתחיל בשינוי. לא בעוד חודש, לא לאחר משא ומתן קואליציוני ממושך, אלא מיד עם כינוס הכנסת החדשה.

הציבור אמר את דברו. עכשיו הגיע תורם של נבחריו.