תמונת מצב | נתן זהבי

ביום רביעי לפנות בוקר, בנאום לאומה, קבע נתניהו שהליכוד היא המפלגה הגדולה בישראל ומנגד, גדי איזנקוט קרא לנתניהו להודיע על פרישתו מהחיים הפוליטיים. במהלך הלילה בין שלישי לרביעי חל מהפך בתמונת המצב. מדגמי החארטה של הטלוויזיה פישלו. חלקן בגדול. נשיא ארצות הברית לקח קרדיט על ההישג של נתניהו וכתב ברשת החברתית שלו שהוא הציל את נתניהו מתבוסה, ומנגד איזנקוט הצהיר בחגיגיות "עשינו היסטוריה".

נתניהו הצהיר אחריו "הליכוד היא המפלגה הגדולה בישראל, אסור לסכן את ישראל ולהקים ממשלה הנשענת על מפלגות ערביות". חלק ממנהיגי המפלגות התאכזבו והלכו לישון.

בשלוש לפנות בוקר היה נראה שיש שוויון בין המחנות. תומכי נתניהו שרו בהתלהבות "ביבי מלך ישראל", במפלגות הערביות חגגו, סמוטריץ' לעג לגוש השינוי והבטיח שהוא ידאג שיקימו יישובים ייהודים בעזה. בערוץ 14 דיווחו על התבוסה של עופר וינטר ומפלגת עמך ישראל, והסוקר של הערוץ, שלמה פילבר, בחיוך ערמומי טען שיש סיכוי סביר שליברמן וישראל ביתנו לא יעברו את אחוז החסימה.

בשעות הלילה המאוחרות החל ויכוח מתבקש בין שני המחנות, על מי יטיל נשיא הצעצוע בוז'י הרצוג את מלאכת הרכבת הממשלה: על ראש המפלגה הגדולה (הליכוד) או על ראש הגוש הגדול (גוש השינוי).

ביום שלישי לפני הצהריים עשיתי דרכי לקלפי בבית הספר א.ד. גורדון ברחוב הירקון 248 בתל אביב. חשתי התרגשות שהתחלפה בזעם, כשהתקרבתי לבית הספר וראיתי את הכרזות שהודבקו על הקירות, ובהן כתוב: "ישראל או פלסטין", כשמתחת למילה "פלסטין" מופיעה, בין היתר, תמונתו של גדי איזנקוט.

במהלך השבוע האחרון הפך איזנקוט על ידי מכונת הרעל של הימין לקוף מזרחי שאשכנזים אליטיסטיים מנהלים אותו ולפלסטיני עם רמיזה לתומך מחבלים. מוזר שהקופירייטרים המצוינים של הימין לא הפיצו על הקירות את תמונת איזנקוט עם סכין בין השיניים והכותרת "מרוקאי סכין". אגב, במהלך יום הבחירות עלה איזנקוט לקבר בנו גל, שנפל במלחמת 7 באוקטובר, תמונה קשה וכואבת לאיש שהפך להיות מטרה למכונת הרעל.

אני מצהיר בשבועה שלא הצבעתי לאיזנקוט, אבל יש לי הרבה סימפטיה לאיש הצנוע הזה, העניו, איש משפחה למופת, נטול פוזה ומנהגים ראוותניים. איש שאינו רודף ממון ולא חי חיי פאר כמו המנהיג שמולו. הניסיונות לטנף אותו ולעשות ממנו אהבל וכלומניק מעליבים, מכוערים ומעוררים שאט נפש. סרטון ה־AI שהופץ על ידי מכונת הרעל ובו נראה איזנקוט כשהוא רץ לעבר חייל הדומה לבנו שנהרג במלחמה, חולף על פניו ומזנק לזרועותיו של מחמוד עבאס, היה שיא התגלמות הגועל נפש של תעמולת הבחירות.

תוך כדי עמידה בתור להיכנס לכיתה שבה הוצבה הקלפי, שאלתי את כמה מהעומדים בתור אם הם יודעים על שם מי נקרא בית הספר. אף אחד לא ידע שמדובר באהרון דוד גורדון, הוגה דעות ציוני, מנהיג תנועת הפועל הצעיר, מהבולטים מאנשי העלייה השנייה. הבטתי על הפתקים מאחורי הפרגוד וקיבלתי בחילה וסחרחורת. שלפתי את הפתק שתכננתי להכניס למעטפה. רעדו לי קצת הידיים. אני לא בטוח אם חלק גדול מהמצביעים ידעו איזו חשיבות היסטורית אדירה יש לבחירות האלו.

מחוץ לקלפי מישהו צעק לי בלעג "יא ממורמר אשכנזי, הצבעת למרוקאי?", הבלגתי. אני כבר לא בגיל לריב וללכת מכות עם פרימיטיביים רפי שכל. בעיקר כשאני לא חזק כמו שהייתי בצעירותי, ועל המזל החרא שלי יום הבחירות הוא גם יום הולדתי ה־80. רק דביל נכנס בגיל הזה לקטטה באזור הקלפי המאובטחת בידי לוחמי בן גביר.

אני עושה סיבוב במסעדת ברבוניה ברחוב בן יהודה ומגיע למסעדת יוליה בנמל תל אביב. אני מפטפט עם אנשים. יש התרגשות ומתח באוויר. הים פלטה, רגוע. שחפים ויונים זוללים פירורי לחם שמשליכים לעברם זקנים חביבים. באוויר נשמע רעש מסוקים ומטוסי קרב. מישהו אומר שכדי לעצור את הבחירות יפתחו במלחמה. כל השבוע האחרון אמרו את זה. ספקולציות, פייק.

בשמונה בערב, שעתיים לפני סגירת הקלפיות, לא פרצה מלחמה. לא הוטלה פצצת אטום על תל אביב. בשטחים הכבושים, בגבול הצפון וברצועת עזה נשמר שקט יחסי ולא דווח על אירועים חריגים. באולפני הטלוויזיה מזיעים הפרשנים והמומחים והלשעברים. המנתחים, הסוקרים, כולם מדברים קילומטרז' אינסופי, ממחזרים את כל מה שאמרו אתמול, שלשום, לפני שבוע ולפני חודש. פקה־פקה־פקה.

בניגוד להיגיון ולטבע, בגלל שיקולים מפלגתיים הוחלט להקדים את שקיעת השמש לחמש אחר הצהריים. לפני כמה שבועות השמש האירה לנו את החיים עד השעה שבע בערב. בערב הזה של הבחירות, לקראת השעה שבע כבר חושך מוחלט.

מתברר שישנה תנועה ערנית בקלפיות, אחוזי ההצבעה גבוהים, הערבים נהרו. בליכוד חוששים ומבקשים להאריך את זמן ההצבעה, אנשי איזנקוט מתנגדים. בקשת נתניהו להארכת זמן הבחירה נדחית. הקומבינטורים כבר רומזים על זיופים. במקרה שלא ימצאו חן בעיניהם התוצאות הראשונות של המדגמים, יש חשש שיהיו מי שיעוררו מהומות.

פרשנים ומומחים מביאים שתי דוגמאות לשינויים ומהפכים בבחירות במדינות אחרות בעולם. השבוע, בבחירות בסרביה הפסידה מפלגתו של אלכסנדר ווצ'יץ', ידידו של נתניהו. בברזיל הפסיד בבחירות נציג הימין הקיצוני פלביו בולסונרו. אזרחים רקדו ברחובות בלגרד וסאו פאולו. האם גם בחוצות תל אביב וירושלים ירקדו ההמונים או ילכו מכות?

יום רביעי בבוקר. מזג אוויר נפלא, הים שקט ורגוע. עשרות אלפים שהגיעו להצביע בבחירות עושים דרכם לשדה התעופה בדרכם חזרה לבתיהם בחו"ל. עובדי ניקיון מסירים את השלטים והמודעות עם פרצופי המועמדים לבחירות. איזה חכמולוג אומר להם להשאיר את המודעות, כי התוצאות הצמודות מבטיחות שתהיינה בחירות נוספות. לא מצחיק.

יום רביעי, היום שאחרי. השעה תשע בבוקר. אני מרשה לעצמי ללכת לישון. תוצאות האמת של כ־50% מהקלפיות לא עושות לי טוב על הנשמה. אני מפזם את "שביר" של אריק איינשטיין והולך להתפורר בין הסדין לשמיכה.