מערכת הבחירות המנומנמת הגיעה לשיאה בתוצאה של אין מוצא, כמעט תיקו בגושים. תוצאות הבחירות נראות כמו שוויון מתסכל עם יתרון מעניין. זה לא ניצחון מוחלט ולא תבוסה צורמת, זה משהו באמצע.
אחרי מה שעברנו היינו צריכים לפחות להיות משוכנעים לאיזה כיוון אנחנו צועדים. אם לא להחליט על מנהיג, לפחות על דרך. העובדה שאין הכרעה ברורה היא מוזרה. ישראל מתקשה לקבוע: נתניהו כשל או הציל? זו הייתה רפורמה או הפיכה? מעדיפים פוליטיקאים חדשים או ותיקים ומנוסים? ועדת חקירה ממלכתית או לאומית? ובמצב שנוצר, מה עדיף: להחרים את הערבים או את החרדים?
גם אם ישתנו במעט תוצאות הבחירות, הן מעידות על כך שישראל לא מצליחה להבין מה היא רוצה מעצמה ולאן היא צועדת. זה אולי סימפטום נוסף של פוסט־טראומה. העם צריך טיפול, ולא יודע אצל מי עדיף: רופא מומחה שטוען שלא העירו אותו בזמן, או רפואה אלטרנטיבית עם מנהיג לא מיומן. ובאין שורה תחתונה, העם אומר לפוליטיקאים תעזבו אותנו ותסתדרו ביניכם.
אחרי התיקו הדרמטי, השלב הבא חייב להיות ממשלת אחדות ציונית. ממשלה צרה, ממשלת מיעוט או כניסה ללופ של סבבי בחירות בלתי נגמרים הן טעות בלתי מתקבלת על הדעת. על רקע האתגרים שעומדים בפני המדינה, זו עלולה להיות טרגדיה שאין ממנה תקומה. נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ כבר מאיים במערכה קצרה באיראן, כולנו יודעים שזה קרוב. לכן, אין ברירה אלא אחדות.
הגוש השלישי אומנם נחל תבוסה בקלפי, אבל בהחלט העביר את הנקודה. אתגרים עצומים לפנינו: בטיפול בפשיעה, ביוקר המחיה, בחינוך, בגיוס ושילוב חרדים, ובנוסף גם החזיתות עדיין פתוחות. מבחוץ, ממשל אמריקאי שעומד להתחלף בעוד שנתיים לכזה שיהיה או רע יותר או ממש גרוע מבחינתנו. נוסף לכל אלה, חלק גדול מהעולם המערבי מתקדם ברוורס, והופך להיות אנטישמי ואנטי־ישראלי. לכן אנחנו צריכים לשלב כוחות ולשכוח מהשנאות ומהחרמות.
מה שלא חשבנו שייתכן, חייב לקרות. הליכוד, ישר!, ביחד עם ביחד, ישראל ביתנו וסמוטריץ' צריכים להקים ממשלה. כל אחד מאיתנו לא יכול לסבול לפחות מפלגה אחת מהרשימה הזאת, ולרבים מאיתנו קשה עם לפחות מנהיג אחד מהנ"ל, אבל אלה החיים. כבר היה מי ששר "אתה לא יכול תמיד לקבל מה שאתה רוצה", כנראה שגם לא בערך.
כל קונסטלציה אחרת תשאיר אותנו משותקים, בלתי מתפקדים ובעיקר קרועים מבפנים. חייבים לבחור באופציה השפויה - ממשלה ציונית גדולה. מנהיגי המפלגות שפמפמו שאלה ימים מכריעים ובחירות גורליות, חייבים להתעלות לגודל השעה ולהקים ממשלה רחבה.
אלו היו בחירות על נושאים חשובים, אולי הכי חשובים לאזרחי המדינה, אבל שוב הן היו רק על נושא אחד: כן ביבי, לא ביבי. במקום כל המפלגות היה אפשר לחסוך את הטרחה ושכל אזרח ציוני יצביע על אחת משתי האפשרויות, בעדו או נגדו.
נתניהו צריך להקים ממשלה חדשה יחד עם איזנקוט. כשנתניהו ראשון ברוטציה. כך הוא יתחיל בשנתיים ראשונות מול טראמפ, ויחד הם יסיימו את המלחמות בכל אחת מהזירות ובדרך כזאת או אחרת יפילו את המשטר באיראן. נתניהו לא בשיא כוחו ובטח לא בשיא עוצמתו. הוא נראה כרגע כמו אריה מקרטע, ואחרי בחירות האמצע בארצות הברית כנראה שטראמפ יהפוך לברווז צולע. לא נוכל להרשות לעצמנו גם את המשך הקרע.
בקשר למחנה השינוי או הריפוי או התיקון, אפילו על שם הם לא נסגרו. ישראל אמרה בצורה חד־משמעית שהיא לא הולכת עם איזנקוט, בנט או ליברמן. זו תעודת עניות לשלושתם. מחנה השינוי לא הצליח להקים מתוכו מנהיג אחד ברור וסוחף. ואולי אין כזה. איזנקוט הגיע לעמדת הנהגה כאילו בלית ברירה, בנט נראה כמו מי שהגיע מלא עזוז לעוד יום עבודה, אבל לא להנהגה של מדינה, וליברמן הוא תמיד חידה. ככה לא בונים מדינה.
אנשים אוהבים לבחור בין שתי אפשרויות, לכן הסיסמה האכזרית של הליכוד, "ימין או פלסטין" הייתה אולי לא נכונה, משפילה, כואבת, אבל מעולה. היא פשוט עבדה. ובקשר לסוקרים. עם היוודע תוצאות האמת, כל מי שהיה במרחק שנות אור מהמציאות, ראוי שיארוז את מיטלטליו ויעבור לתחום אחר. ערוץ טלוויזיה שדורש לקיחת אחריות ממנהיגיו, ראוי שידרוש זאת גם מעובדיו
התרעות פיקוד העורף