אבל רגע, למה אנחנו מופתעים? הרי כבר נרמלנו כאן קבלת כסף מקאטר. במשך שנים, בהובלת נתניהו, הועברו מזוודות כסף מקאטר לחמאס, בשם מדיניות שהובילה לקונספצית "החמאס מורתע". נרמלנו גם מצב שעובדים בלשכת ראש הממשלה קיבלו כסף מקאטר תוך כדי מלחמה, תוך כדי שימוש בקאטר כמתווך בעסקאות החטופים.
האיום על ריבונותה של מדינה אינו מתחיל בטנקים שחוצים את הגבול. הוא יכול להתחיל בכסף שחוצה את הגבול, ומסתיים בהחלטות שמתקבלות ע"י מי שקיבל את הכסף: יועץ או מצביע בודד שמופעל עי כסף זר ממטרות זרות. זו הסכנה בכסף הקאטרי. לא רק מה קונים בו, אלא את מי הוא עלול לקנות, ועל אילו החלטות הוא עלול להשפיע.
יש שני גורמים שחייבים לתת לנו תשובות, ומהר: נתניהו, מי שאחראי למדיניות שהכשירה את הזרמת הכסף במשך שנים, והשב"כ, שתפקידו על פי חוק להגן על סדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו. אם אכן הוזרמו מיליונים מקאטר כדי להשפיע על הבחירות, היכן היה המודיעין? היכן הייתה ההתרעה? היכן היה הסיכול?
התערבות זרה בבחירות צריך לזהות ולסכל לפני הבחירות, ובמידת הצורך גם במהלך יום הבחירות. לא להתעורר רק אחרי סגירת הקלפיות. אסור לטייח חשדות. אסור גם להפוך חשדות לפסק דין ולשלול את הלגיטימיות של הבחירות בטרם נחקרו.
דמוקרטיה לא מתה רק כשמזייפים בחירות. היא מתה גם כשאזרחים מפסיקים להאמין בתוצאות. את האמון הזה, כשהוא אובד, קשה הרבה יותר לשקם מאשר לספור מחדש את הקולות או להכריז על בחירות חוזרות.
העובדות עדיין בבדיקה, אבל דבר אחד ברור: מי שמערער את אמון הציבור בתוצאות הבחירות, בוודאי כשהתוצאות לא לרוחו, משחק משחק מסוכן באש הדמוקרטית. הלקח חייב להיות ברור: ביטחון הדמוקרטיה אינו נשען רק על הגנה מפני אויבים מבחוץ, אלא גם על החוסן שלנו מבפנים. בחברה משוסעת כמו שלנו, חיזוק הלכידות החברתית, שמירה על מוסדות הדמוקרטיה והבטחת טוהר הבחירות קריטיות להמשך קיומנו כאן; הם תנאי הכרחי להשבת אמון הציבור בשיטה, כי בלי אמון אין דמוקרטיה יציבה.
התרעות פיקוד העורף