שאגו בוחרים כי נגמר | רון מיברג

בשעת כתיבת דברים אלה אינני יודע מי ניצח בבחירות; אני יודע מי הפסיד: אנחנו. אנחנו, משום שלישראלים בני גילי (70 פלוס) לא נותרו זמן, רצון ואנרגיה להשקיע את שארית ימיהם בשיקום הריסותיה של ישראל. בגילנו אנחנו מחשבים את קיצנו לאחור; איננו בריאים כפי שהיינו, ואנחנו רוצים לבלות זמן איכות עם ילדינו ונכדינו ולא לשקם מערכות שממשלה רשלנית, שקרנית והרסנית הזניחה כדי להסיט תקציבים לחרדים; שלח לחמך על פני המים כי בסוף תקבל קוגל.

בגילנו איננו מתכוונים להזדרז חזרה לישראל בשארית כוחותינו, להשתקע מחדש, להיות הזקנה ששוכבת במסדרון ומי שגונבים להם את ההליכון. גם לראות סרטים בחצי מחיר עם כרטיס תושב ותיק, איני צריך. איבדנו חברים טובים רבים מספור, שמתו והשאירו אותנו נמקים בבדידות אינטלקטואלית ובחוסר משווע של חברות אמת. אין לנו החוסן הפיזי והריכוז המנטלי לשיקומה של אומה ש-20 שנות עריצות הורידו אותה על ברכיה.

מצד אחד, לא ייקחו מאיתנו את שנות ה-70 המעצבות תרבותית; את שנות ה-80, שבהן הקמנו משפחות ומצאנו את דרכנו וייעודנו; ואת ה-90 שבהן בלסנו ברעבתנות את פרי עמלנו. מצד שני, לא יפתו אותנו בקריצה ערמומית, לא לואו-טק ולא הייטק. בגילנו אנחנו רוצים לשבת לפנות ערב בבריזה טובה, עם כוס יין צונן ביד ועם דילן מאנפף ברקע.

אנחנו מי שאכלו אותה ברצף הבלתי נסבל החל מהקורונה, דרך טראמפ הראשון, התקווה המהבהבת כנר ברוח שהיה ג'ו ביידן ועד טראמפ השני, האיש שמאיים להשמיד את כל היקר לנו. כל הזמן הזה התפרקה ישראל מערכים דמוקרטיים, זנחה מוסר, בושה ודרך ארץ, הוציאה שוב את השד העדתי מהבקבוק והניחה לראש ממשלה שירד מנכסיו המנטליים, האנושיים והפוליטיים, כמריונטה שישבה קשורה בחוטים על ברכי רעייתו ובנו, שכנראה נשלחו אלינו מגלקסיה אחרת.

רק בשמי אני מדבר; דבר דבור על אופניו. בדרך כלל, אנשים בגילי לא יודעים כמה זמן נותר להם לחיות. אני יודע. אינני מתכוון להישמע כגרסה מודרנית של טרומפלדור, א.ד. גורדון וחנקין. אני את שלי עשיתי. אם היו מקשיבים וקוראים את מה שכתבתי ואמרתי 40 שנה, יכול להיות שלא היה צריך להקים מדינה מחדש. מכיוון שצריך, לא אני הוא איש. גם לא ילדיי. הם לא רוצים חלק בגורל העצוב הזה. מחכה לישראל עשור (במקרה הטוב) של עבודות שיקום. ההרס רב; נותרה מדינה שעליה למצוא את מצפונה, להרפות מאדנותה, להניח את נשקה ולהוכיח לעולם שמאס בה, שהיא ראויה להיות חלק מחבר העמים.

גס ליבי בצ'חצ'חים חבושי כיפה וקלגסי גבעות הורגי פלסטינים ומבעירי יבוליהם. ספק אם נותרה מדינה שמביטה בנו שלא דרך כוונות, צווי מעצר ומשטמה שלעיתים מתחזה לאנטישמיות. אם היו חבריי הטובים חיים, הם היו אומרים לי, חבל על הזמן. זה עסק אבוד. יכול להיות שתהיה כאן מדינה לתפארת, אבל לא בחיי.

לא היית צריך להיות מצאצאי קונטה קינטה וצ'יקן ג'ורג' כדי לדעת שאתה עד לרגע היסטורי חד-פעמי ונדיר, שבו הצליחו 340 מיליון אמריקאים לטאטא את השנאה הפתולוגית והגזענות המפעפעת מתחת לשטיח ולעשות את הדבר הנכון. זה היה יכול להיות ריטואל חף מתוכן שקל להתחרט עליו תוך זמן קצר, אלא שאובמה הביא לבית הלבן ולאמריקה סוג של ישרות, ניקיון כפיים, דיגניטי, חשיבה צלולה והתנהלות אינטלקטואלית שכה חסרה בו היום. כעת מושל בה ניאנדרטל ברוטלי, נטול חשיבה מסודרת ומי שאינו יכול לחבר שני משפטים קוהרנטיים.

בזמן שאמריקאים רבים התרפקו על עלילות הנשיא השחור ועל חזונו, ביצועיו ונאומיו המרגשים, ישבה אמריקה שנייה בחדר המגורים שלה וחרקה שיניים בחרון שהעשיר רופאי שיניים רבים. יותר מחצי אמריקה, כולל אלה שהצביעו עבור אובמה כהוכחה לספורטיביות החד-פעמית שלהם, סירבו לקבל את מרותו הנשיאותית מבלי שמימשו אופציה אלימה להיפטר ממנו. לאחרונה למדנו על כמה קשרי התנקשות פעילים, כולל ירי בנשק אוטומטי על אגף המגורים בבית הלבן. לעיתים היה ברור שמחיר ההתנקשות בו יהיה משהו שאמריקה, שהלכה ונקרעה במהלך כהונתו, לא תשרוד.

ב-2015 שלחתי לאורלי אחותי מייל ששכחתי ממנו. לא שכחתי את תוכנו, שכחתי ששלחתי. ב-2015 נסענו אורלי ואני לקובה. השבועיים שהיינו בה היו הגיבושון שהיה חסר לנו. אורלי העבירה לי השבוע את המייל ההוא וזו לשונו: "על טעותי בחיזוי תוצאות הבחירות התנצלתי כבר אמש בטוויטר. במקום הנאצות והקללות שלהן חיכיתי, קבלתי מאות ישר כוח, חיזוקים, תודה על היושר ומחמאות על הנכונות להודות בטעות. התמונה הכללית - למרות שהיקפה המלא והשלכותיה עדיין אינם ברורים לי במלואם ורק יחמירו ככל שיחלוף זמן - היא שאינני רואה כיצד ישראלים כמוך וחברייך לדעה ולדרך ישרדו את המציאות החדשה.

"דיברנו על הנושא בעבר, כולל בקובה (תמיד תהיה לנו הוואנה), ומה שיש לי לומר לך הבוקר, זה שהמציאות החדשה היא איום ברור ומיידי על לא פחות מדרך החיים שלך, זכותך הדמוקרטית לחיות את חייך כפי שאת רוצה ומבינה וכמובן איום ברור של כליה פיזית בהחלטה פזיזה והיסטרית במישור המדיני-צבאי, שאת מחירה אפשר רק לנחש.

"אין לי ספק שישראלים רבים מחפשים מהבוקר את הדרך הקצרה ביותר לצאת מישראל. אירופה החדשה מצטיירת כאופציה עלובה, בעיקר בשל מדיניות ישראל תחת נתניהו. מה שמשאיר מחוזות נידחים שאינם מוכרים לי כאוסטרליה, ניו זילנד וכאלה, ובעיקר את צפון אמריקה, הכוללת את אמריקה וקנדה.

"אין לי עניין לצייר תרחישי אימה פוטנציאליים. את יכולה לצייר אותם בלעדיי. אבל מה שהיה דיון אינטלקטואלי לפני שבוע, הוא היום לא פחות משאלה קיומית. נתניהו הכריז מלחמה על ערביי ישראל, על הפלסטינים, על השמאל ועל אמריקה ואירופה. אלה נתוני פתיחה גרועים וקשים. את מוקפת אנשים שחשיבתם הפוליטית מסודרת ועמוקה משלי והם יכולים לומר לך שהשאלה המיידית אינה אם צפוי כעת גל פיגועים ואנטישמיות, אלא מתי. נתניהו הותיר את הפלסטינים וערביי ישראל ללא תקווה. אנשים ללא תקווה עושים מעשים נואשים.

"כאשר עמנואל התקשר אליי אמש כשהוא בוכה מייאוש ותסכול על מה שקרה, הוא אמר לי תודה על שהשכלתי להוציא אותו בזמן ולהעניק לו סיכוי לחיים אחרים, כאלה שמתמודדים עם מציאות לגיטימית במדינות מסודרות ולא בהישרדות פיזית. הדברים נכתבים בכאב רב. אינני חי בישראל אבל אני ישראלי, אולי יהודי יותר מישראלי, והפרק החדש שמתחיל הבוקר לא יכול להיגמר בטוב. אפילו לא למיליוני הביביסטים שבחרו בו להוביל אותם אל הארץ המובטחת. מדובר באסון ידוע מראש גם אם פרטיו מעורפלים. "אני מתנצל על הדברים אבל אין בלתם, ר"מ".

בערב האחרון של הפריימריז ב-2008, בסט. פול, מינסוטה, הבטיח אובמה: "אנחנו נהיה מסוגלים להביט לאחור ולומר לילדינו כי זה היה הרגע שבו גאות האוקיינוסים נבלמה וכוכב הלכת שלנו החל להחלים". ב-2010 אמר אחד הקולות השליליים והפלגניים בסנאט, מנהיג המיעוט, הסנאטור ללא השפתיים והפרצוף המבריק, מיץ' מקונל, כי העדיפות העליונה של המפלגה הרפובליקנית היא "למנוע בשנתיים הבאות כהונה שנייה מאובמה".

בנאום מצב האומה האחרון שלו אמר אובמה כי "זו אחת החרטות הגדולות של נשיאותי שהחשד והטינה ההדדיים בין המפלגות נעשה חמור יותר במקום להשתפר. אני ללא ספק נשיא ללא התכונות והיכולות הנדירות של לינקולן ורוזוולט, שהיו מגשרים על הקרע הזה טוב ממני. אני מבטיח כי אמשיך לנסות כל עוד אני מכהן בתפקיד".

אינטלקטואל בשם ריצ'רד רורטי, שמת ב-2007, חיבר ספר בשם "Achieving Our Century" שבו חזה שמעמד הפועלים הבינוני לא יסכים להמשיך לשאת את הפיכתו לשולי וכי משהו בו יישבר. "הבוחר הלא עירוני", כתב רורטי, "יחליט כי השיטה אכזבה אותו ויתחיל לחפש אחרי איש חזק להצביע עבורו - מישהו שיהיה מוכן להבטיח לו, עם היבחרו, כי הבירוקרטים מדושני העונג, עורכי הדין המושחתים, סוחרי המניות המתוגמלים מדי והפרופסורה הפוסט-מודרניסטית, לא יקבעו יותר את גורלו...משהו שחייב יהיה להתרחש הוא שההישגים והפערים שסגרו האזרחים השחורים, החומים וההומואים ב-40 השנה האחרונות, יימחקו כלא היו. בוז מיזוגיני כלפי נשים ישוב לאופנה ויהיה הבון טון...כל הכעס והטינה של המאותגרים השכלתית כלפי האופן שבו מוכתבים חייהם בידי בוגרי הקולג'ים, ימצא פורקן".

בפגישה בחוג בית שנתיים אחרי בחירתו, פגש אובמה את וולמה הארט, שחורה ואם לשניים, שנתנה פתחון פה מאלף לאכזבתם של רבים. "אני תשושה", אמרה הארט לנשיא, "אני תשושה מלהגן עליך, להגן על ממשלך, להגן על מראית עין של שינוי שעבורו הצבעתי, ואני מאוכזבת מאוד במקום שבו אנו נמצאים ברגע זה".

זה שנבחר להנהיג את ישראל אל עתידה הלוט בערפל, חייב להיות מודע למהירות הבזק שבה משנים מי שבחרו בו את יחסם אליו. הם יתהפכו עליו בדקה. אספתי פעם את הדברים הקשים שכתבנו על יצחק רבין אחרי היבחרו. אלוהים ישמור. קרענו לו את הצורה החל מהגירוש המופרך של כ-400 אנשי חמאס ללבנון בלב החורף.

אובמה גירש יותר אנשים מכל נשיא אחר בהיסטוריה. השתמש בחוק הריגול מ-1917 כדי להעמיד לדין פי שניים אזרחים על שחיתות מאשר כל הנשיאים לפניו. הוא הגביר הפצצות מל"טים בפקיסטן, תימן, סומליה ומקומות אחרים, ב-700%, התקפות שהביאו למותם של כ-2,000 עד 3,000 בני אדם ובהם אזרחים רבים. הוא חיסל אזרחים אמריקאים בשירות האויב ללא משפט. עמד בצד שעה שחוסר השוויון בחלוקת העושר של חברות הרקיע שחקים. הוא עמד בראש מפלגתו כאשר ספגה את אחת המפלות הגדולות בתולדותיה בבחירות 2010. בסוריה הוא צייר קו אדום בחול ואחר כך טען שלא צייר. הוא הבטיח שלא יהיו מגפיים על האדמה והיו. אף קצין ביון לא עמד לדין ונענש על שימוש בעינויים.

אובמה ומשפחתו לא הפכו את קירות הבית הלבן לדביקים, לא טבלו סיגרים בנשים, לא הואשמו בהטרדה מינית ובעיקר לא שיקרו. כמה חשוב היה שאחרי שנים כה רבות של כחש ובחש, היו הזוג הראשון בני אדם. הם השיבו לבית הלבן מגע של חביבות נורמלית, גידלו ירקות אורגניים, בישלו בירה, טיילו בעולם אבל תמיד בשליחות אמיתית וניהלו דיאטה שהפכה דוגמה אישית לאומה הסובלת מהשמנת יתר כרונית.

לעיתים נשמע אובמה כמי ששינן את נאומו המהדהד של שדר הטלוויזיה וויל מקאבוי מהסדרה "Newsroom", כאשר הביע הסתייגות מהטענה השגורה והשגויה בדבר גדולתה ההיסטורית של אמריקה ועליונותה על פני אומות אחרות. אמריקאים מאוהבים במנטרה החלודה הזאת שאינה מייצגת יותר את העובדות בשטח. לכן תפס הסלוגן של טראמפ, "לעשות את אמריקה גדולה שוב", אחיזה כה חזקה אצל הבוחר שהתחבא ממפגש עם האמת העובדתית, גם כשזאת הייתה מעוגנת בחייו ולא ניתנת להכחשה.

אמריקה של אובמה הייתה אומה שהגדירה את יעדיה בעזרת פילוסופים ותור זהב אינטלקטואלי ושיפרה את החקיקה על ידי מחוקקים נבונים ותנועות מחאה אזרחיות שקולן נישא ברמה. המגזין "אטלנטיק" הטיל על הסופר השחור טה-נהיסי קוטס לכתוב עדות אישית על חייו כגבר שחור באמריקה של אובמה.

"אובמה הראה שאתה יכול להיות חכם וקול באותו זמן", כתב קוטס. "הוא לא הביך את בוחריו בסדרה של סקנדלים מגונים ודביקים. נוכח המיצג של פתולוגיה שחורה, דימויים צרים של אמהות חד-הוריות החיות מעזרה סוציאלית ובעלים שברחו מאחריות. אובמה הפך לסימבול של השחור השגרתי ולא יוצא הדופן הנמק בכלא.

"עלייתו של אובמה לעמדת הכוח האולטימטיבית היוותה הוכחה כי כוכב השריף הלבן איבד מכוחו. הנשיא קלע סלים, זרק שלשות וכדרר כרקדן. הם ראו אותו מחליק כאפה לעובד ניקיון לבן באולם ההתעמלות. אובמה לגלג בנאומיו על דמותו של השחור ולא היסס להמליץ לאחיו לכבות לעיתים את הטלוויזיה, להפסיק לאכול ג'אנק פוד ולחדול מלטפול את כל הבעיות שלהם על הלבנים.

"היסטוריונים יעבירו את המאה הבאה בניתוח כיצד הידרדרה אומה כה בריאה ובעלת מסורת דמוקרטית, כה מהר ובקלות, לפתחו של פאשיזם. אין צורך להתאמץ כדי להסיק כי שמונה שנות קמפיין של גזענות גלויה וחשופה נגד מנהיג העולם החופשי סללו את הדרך".