פתאום בלשכת נתניהו הפכה קטאר מ״מדינה מורכבת״ לאויבת שקונה בחירות בכסף. השב״כ צריך להאיץ את החקירה, נתניהו יכול לנסות להמשיך בניסיונותיו להיחלץ מתוצאות הבחירות, וגוש השינוי צריך לממש את רצון בוחריו - תחילה בכנסת ובהמשך, לאחר מו"מ, מתוך עמדת כוח.
2. ישראל בכאוס פוליטי שצריך להיפתר בהקדם. ממש מעבר לפינה ממתינים לנו אתגרים עצומים בתחומי הביטחון, המדינאות, הכלכלה וההסברה. גם איראן, גם מצור מדיני וסנקציות, גם חמאס וחיזבאללה - וגם הצורך למלא את הקופה מחדש. ייתכן שכבר בימים הקרובים נמצא עצמנו בסבב נוסף באיראן. מהלך צבאי מחייב אמון ציבורי רחב במהלך, בשיקולים, ביעדים ובמנהיגות שמובילה, ויש קושי מובנה לעשות זאת עם ממשלת מעבר, אלא אם אין ברירה.
הכאוס הפוליטי לא מיטיב עם כל אלה. ישראל זקוקה לממשלה חזקה, יציבה, ממלכתית, ישרה ואמינה בהקדם, שתדע ללכד את העם ולהכין אותו לאתגרים הגדולים.
הממשלה הימנית הקיצונית היוצאת לא כשירה למשימה הזו, היא קיבלה מכתב פיטורים מהציבור, והשאלה כעת היא אם יהיה ניתן להרכיב ממשלה סבירה וטובה ללא מערכת בחירות נוספת. דבר כזה, שאליו כמה הציבור, איננו נראה כעת בהישג יד, גם בגלל ההתבצרות בגושים, גם בגלל הצורך לעמוד בהתחייבויות הפוליטיות לבוחרים, וגם בשל חוסר האמון והחשדנות כלפי בנימין נתניהו, כמי שלא מילא הסכמים, דפוס התנהגות ותיק ומוכר, שנרכש בדם פוליטי רב.
נראה כי שני הנשיאים, זה שמינינו אצלנו וזה שבארה"ב, יצטרכו לקבל אחריות משותפת לעניין ולנסות לקדם אותו. הלוואי ויצליחו. זהו אינטרס לאומי מובהק, אם רק יתאפשר, ואם נתניהו ישנה עורו ואופיו. מערכת הבחירות החשובה הזו, שבה הביעו אזרחי ישראל אמון גבוה בתהליך הדמוקרטי, הותירה כל גוש ללא כל תאוותו בידו. אף אחד לא יכול כגוש להרכיב ממשלה אם יעמוד בהבטחותיו, ולכן לדעתי אנחנו ניצבים בפני התפרקות הכרחית מההתחייבויות.
דוגמה טובה לכך היא קריית שמונה. ממשלת נתניהו ממש התעללה בעיר הזאת ובעומד בראשה, ותושביה, שאני אוהב אותם מאוד, שילמו ומשלמים מחיר כבד - לא רק כשנאלצו לעקור מבתיהם המופגזים, אלא בעיקר לאחר ששבו אליה. הנאמנות שלהם לביבי, ש"אלוהים נגע בו", היא נאמנות כלבית. הם יקללו אותו, יישבעו לא להצביע לו יותר וישובו אליו כשוב טלה אל חיק האם. זה המצב.
אני נמנה כידוע עם תומכי גוש השינוי, אבל כפי שהבטחתי לכם כאן, כמי שמשחק במשחק הדמוקרטי, אני מקבל את כל הכללים. גם אם נתניהו יקבל עוד קדנציה - הוא ראש הממשלה שלי, השמש תזרח מעל ראשי, והחיטה תצמח שוב. אני לא הולך לשום מקום, לא רוצה להחליף את העם הזה, ואני אוהב אותו עד כלות. נתמודד. אין לנו מקום אחר.
הוא שליט יחיד במפלגתו, בסיעתו, בממשלתו. הוא הקמפיינר והוא הפרזנטור. כשהוא נמצא בגבו אל הקיר פוליטית ואישית - ובמקביל הוא נאשם בפלילים - יצר ההישרדות גובר. ראינו אותו השבוע במלוא תפארתו (או קלונו). נתניהו הצליח להשכיח או להדחיק את טבח אוקטובר, כפי שהצליח אריק שרון ז"ל להעלים את מלחמת לבנון הראשונה ואת הדחתו מלשכת שר הביטחון כשנבחר לראש ממשלה.
אבל מדינת ישראל לא צריכה קמפיינר, היא צריכה מנהיג, מדינאי וראש ממשלה שיפעיל ממלכתיות, ישקול שיקולים לאומיים, יאחד את העם ויפסיק את השנאה, השיסוי והניכור. אני מקווה שעוד נגיע לשם, ואם עוד לא מחר, אז מחרתיים.
לדה־לגיטימציה הגורפת שעושים להם קוראים בשם "גזענות". צמד המילים "ממשלה ציונית" הוא מכבסת מילים, שכן מתכוונים לממשלה ללא אזרחים שלא חגגו בר מצווה. אלא שאם נהיה כנים, יצחק גולדקנופף או יצחק פינדרוס הם "ציונים", אף שהם ממש לא. ערביי ישראל ונציגיהם לעולם לא יהיו ציונים, לעולם לא ישירו "נפש יהודי הומייה", אבל חלקם יכולים להיות שותפים טובים לניהול המדינה, בטח בענייני הפנים, ובטח אלה שמגנים טרור ושמכירים בישראל כמדינת העם היהודי.
אזרחי ישראל הערבים מהווים 20% מהאוכלוסייה, והם ימשיכו להצביע ולהשפיע יותר ויותר. הדרתם באמצעות הפעלת בלוטות החרדה של היהודים נגדם תעלה לנו ביוקר, אלא אם אנחנו בדרך להיות דרום אפריקה. באופן אישי, אני חושב שהאינטרס הלאומי שלנו הוא להתחיל לשלב את אזרחי ישראל הערבים בממשלה באופן יזום, ולא כאילוץ, ולהתחיל עם רע"מ.
סקרים הם כלי עבודה חשוב, אבל לו אני עורך ראשי של כלי תקשורת מרכזי, הייתי מודיע לאחר יום עיון להפקת לקחים ותובנות, שעם כל הכבוד לסקרנות, אני מוותר מכאן ואילך על מדגם תוצאות הבחירות. מחיר השגיאה וההטעיה (גם אם לא מכוונים) לא שווה את זה, ולכן יואיל הציבור ויחכה לתוצאות האמת. שיישב בבית ויכסוס ציפורניים.
אגב, במערכת הבחירות הקודמת היה מתקשר אליי גבי אשכנזי מעת לעת ומסביר לי על הפער שהוא מוצא, כראש מטה השטח של כחול לבן דאז, בין "המציאות הווירטואלית" לבין המצב שהוא פוגש בשטח.
התרעות פיקוד העורף