לעיתים ההיסטוריה מעניקה לאדם אחד את ההזדמנות לשנות. ברוב המקרים המענק הזה הוא לא נדיב ולא פותח דרך שסוגה בשושנים, כי אם דרך מלאה בתלאות וחתחתים. אישיותו וחוסנו של האדם הם שקובעים אם יצלח את הדרך, או שייפול בצידה. בשלישי בערב, כשהחלו להתברר תוצאות הבחירות, ראיתי את ותיקי חטיבת גולני, המג"דים של שנות ה־80 וה־90, זורמים למטה של מפלגת ישר! כדי לחזק את גדי. למודי קרבות, חלקם גם מצולקים, הם באו להזכיר לו שאם יש יעד קשה – מי שיכול לכבוש אותו זה רק גולני.
איזנקוט אף פעם לא היה הגולנצ'יק הטיפוסי. נטול וואסח ופוזה, הוא הסתמן כבר מגיל צעיר כקצין שחושב מחוץ לקופסה, שיודע לבחור את הקרבות שלו ולנצח בהם, גם כשהסיכויים לא לגמרי לטובתו. אני זוכר איך לפני יותר מ־30 שנה, כשצה"ל כולו היה שקוע בהתלהבות בלחימה ברצועת הביטחון בדרום לבנון, איזנקוט היה הקצין הראשון שזיהה וגם העז לכפור בעיקר: ששהיית צה"ל בלבנון אינה באמת מגינה על תושבי הצפון.
הפוליטיקאי המתוחכם ביותר שהיה כאן קורא אל נכון את תוצאות הבחירות. לכן לא מיהר להכריז על ניצחון בליל הבחירות, ולכן הוא כבר בונה נרטיב של זיוף הבחירות. התוצאות הן חד־משמעיות: רוב משמעותי של אזרחי ישראל, רוב גדול יותר מזה שעליו קמה ממשלת נתניהו, רוצה לראות בהחלפתו. זו המטרה שבה איזנקוט חייב להתמקד, ומהיכרותי איתו הוא כבר ממוקד בה. היא תדרוש ממנו ללכד במהירות את הגוש ואת המפלגות הערביות סביבה. איזנקוט יצטרך להקים ממשלה שאולי לא תאריך ימים, אבל אם ידיח את נתניהו מכיסא ראש הממשלה, ימנה ועדת חקירה ויעצור את ההפיכה המשטרית – זאת תהיה גולת הכותרת של מי שמשרת את מדינת ישראל כבר חמישה עשורים.
על אף המפולת של גוש נתניהו, תוצאות הבחירות האלה מעוררות מחשבות נוגות על ההווה ועל העתיד של הדמוקרטיה הישראלית. שלא כמו בחירות 1973, שבהן זכו גולדה מאיר והמערך מול ציבור שלא הספיק לעכל את הטראומה של אוקטובר 1973, הבחירות השבוע נערכו במרחק שלוש שנים מטראומת אוקטובר 2023.
העובדה שיותר מחמישית מהישראלים הצביעו ישירות למי שאחראי לטבח מעוררת שאלות כואבות על עתיד הלאומיות הישראלית. ההיסטוריה היהודית מלמדת שבכל פעם שקיבלנו עלינו שלטון קנאי וחשוך – זה הסתיים בחורבן ובגלות. לאיזנקוט יש עכשיו סיכוי לשנות את ההווה הישראלי. עם קצת מזל, זה אולי גם יסיט אותנו לעתיד טוב יותר.
התרעות פיקוד העורף