במילאנו, המנוע הכלכלי של המדינה, הנזק כבר מוערך במיליוני יורו עקב ביזת חנויות, הצתת תשתיות עירוניות ופגיעה ישירה בתדמית העיר כבירת אופנה ותיירות בינלאומית. השילוב בין המהומות ברחובות לבין שביתות וחסימות של נהגי משאיות בדרום, משבש את שרשראות האספקה, משבית מפעלים ומחריף את האינפלציה.
לצד זאת, המלחמה במזה"ת פועלת כזרז וכ"מכפיל כוח": במישור הכלכלי, זינוק במחירי הדלק והאנרגיה מעמיק את המצוקה; ובמישור הפוליטי, המלחמה מספקת מסגרת רעיונית ורטורית המקשרת בין יוקר המחיה, הזעם על הגידול בתקציבי הביטחון וההזדהות הפרו-פלסטינית. האלימות ברחובות - שכללה את שריפת דגלי ישראל וארה"ב, תעמולה המזוהה עם חמאס נגד הלחימה בעזה וקריאות הסתה לאלימות נגד מהגרים - מעמיקה את הלחץ על התקציב הציבורי. היא מרתיעה משקיעים זרים ומערערת את תחושת היציבות החברתית.
בראייה מערכתית, אין מדובר באפיזודה חולפת אלא במשבר לגיטימציה עמוק של ממשלות אירופה. מול התסיסה בוחרת ממשלת מלוני בקו תקיף: פריסת מאות חיילים בערים, צווי חירום וענישה פלילית מחמירה של עד חמש שנות מאסר בפועל, לצד קנסות כבדים.
מלוני אף התחייבה להחמיר את התגובה על פגיעה בשוטרים ובעלי עסקים - מהלך המנוגד לחלוטין למדיניות המהוססת של צרפת, המתקשה לבלום את האנרכיה ולשדר משילות. צעדים אלה עשויים להפוך למודל עבור ממשלות ימין ומרכז ברחבי היבשת, המחפשות הצדקה להידוק הפיקוח הציבורי. זאת, במיוחד לנוכח ההתארגנות המהירה ברשתות החברתיות והחיבור החריג בין סטודנטים, פעילים חברתיים, ארגוניים פרו-פלסטיניים, אנשי שמאל רדיקלי, קבוצות ניאו-פשיסטיות וגורמים קיצוניים בקהילות המהגרים. איטליה, כך נראה לעת עתה, הפכה לזירת ניסוי אירופית במאבק על סמכות שלטונית ועל היכולת לבלום תסיסה בטרם תהפוך לצונאמי אזורי.
השלכות בכל הגזרות
החרפת המהומות, שיבושי הנמלים ותשתיות התחבורה, לצד הקצנת מדיניות האכיפה, מייצרים השלכות כלכליות וביטחוניות רחבות היקף. איטליה - הכלכלה השלישית בגודלה באיחוד האירופי, עם תמ"ג של 2.55 טריליון דולר ב-2025 - נושאת את החוב הציבורי הגבוה ביותר בגוש היורו: כ-3 טריליון יורו או 137.1% מהתמ"ג. זעזועים פנימיים עלולים להעמיק את הקיטוב הפוליטי, לפגוע במסחר ובתיירות, לטלטל את השווקים הפיננסיים ולהפוך משבר לאומי למשבר של כל גוש היורו.
בצרפת ובאיטליה - שתי הכלכלות החזקות בגוש אחרי גרמניה - החשש מהידרדרות פוליטית מחזק את הזיקה בין יציבות פנימית ליציבות המטבע. ככל שיימשכו המהומות ויתמזגו עם נטל החוב הציבורי, האינפלציה או משבר אנרגיה, כך יגבר הלחץ על הבנק המרכזי האירופי.
במקביל, הטלטלה הפנימית מצמצמת את מרחב התמרון של רומא במדיניות החוץ והביטחון, ועלולה לפגוע ביכולתה לעמוד במחויבויותיה כלפי אוקראינה, ובעיקר כלפי נאט"ו - גם לאחר שהגיעה ב-2025 ליעד של 2% מהתמ"ג בהוצאות ביטחון, והציבה יעד שאפתני של 3.5% עד 2035. התוצאה היא שחיקה הן בלכידות האיחוד האירופי והן ביכולתו של ארגון נאט"ו להציג חזית אחידה מול איומים גלובליים, ובראשם רוסיה, סין, איראן, משברי אנרגיה ומתקפות סייבר.
הסלמת המהומות, ובמיוחד שילובם של גורמים רדיקליים במחאה, משפיעים ישירות על מדיניות החוץ של איטליה במזה"ת. לדוגמה, צעירים פרו-פלסטינים רדיקליים וקבוצות "אנטי-אימפריאליסטיות" פרצו לקולוסיאום ברומא תוך הנפת דגלי פלסטין וקריאות נגד הממשלה. לצידם פועלים אנרכיסטים לבושי שחורים ועוטי מסיכות (Black Bloc) החודרים להפגנות, מציתים רכוש ומשליכים אבנים ובקבוקי תבערה לעבר כוחות המשטרה.
סקר של מכון PEW מצביע על עמדה שלילית של כ-75% מהציבור האיטלקי כלפי ישראל (לעומת 66% ב-2025) - הקצנה המציבה את ממשלת מלוני במלכוד פוליטי. הלחץ הציבורי, דווקא על רקע הפעלת כוחות צבא ברחובות, עלול לדחוף את רומא לאמץ קו דיפלומטי זהיר ומסויג יותר כלפי וושינגטון וירושלים, תוך ניסיון לתמרן בין המשך שיתוף הפעולה עם ישראל לבין תמיכה בהקמת מדינה פלסטינית. תמרון זה מצמצם את מרחב הפעולה של איטליה במאבק מול איראן, ומחליש את מעמדה כשחקנית אסטרטגית במרחב הים התיכון, בים האדום, במפרץ הפרסי ובצפון אפריקה.
מבחן לאירופה כולה
עבור ישראל הסיכון ברור: היקף הסחר הבילטרלי עם איטליה עמד ב-2025 על כ-5.2 מיליארד דולר, אך בחודש אפריל השנה הקפיאה רומא את הסכם שיתוף הפעולה הביטחוני בין המדינות - מהלך המאותת על ירידה בנכונות של איטליה לתמוך בעמדות ישראל באיחוד האירופי, עד כדי חשש שהיא אף תאבד בהדרגה בעלת ברית מרכזית.
מנגד, גם מלוני עצמה מוגבלת במרחב התמרון: התרחקות יתרה מירושלים תעורר מורת רוח בוושינגטון, בעוד התקרבות יתרה תפגע באמינותה בעיני מדינות ערב ובהן המפרציות - שותפות הסחר המרכזיות של איטליה (כדוגמת איחוד האמירויות, שהיקף הסחר איתה הגיע ב-2024 לכ-9.2 מיליארד דולר, וסעודיה - עם כ-7.2 מיליארד דולר).
התפשטות המהומות בספרד, פורטוגל, אלבניה, ובעיקר בצרפת, מעצימה את ממדי המשבר. חוסר יכולתו של הנשיא עמנואל מקרון לבלום את התסיסה ברחובות פריז, לצד מדיניותו המהוססת משדרים חולשה שלטונית עמוקה בלב היבשת. בעוד צרפת שוקעת באנרכיה, חולשת הממשל המרכזי באיטליה יוצרת חלון הזדמנויות עבור רוסיה וסין להעמיק את השפעתן באמצעות קמפיינים של דיסאינפורמציה, לחץ כלכלי והשקעות בתשתיות אסטרטגיות.
מציאות זו מקשה על איטליה להתמודד עם סיכוני ההגירה, איומי הטרור בחבל הסאהל שבאפריקה, וכאמור - עם אתגרי ההגנה על אוקראינה ומדינות מזרח אירופה, וכן על נתיבי האנרגיה במפרץ הפרסי. כל אלה מערערים את מעמדה הגיאופוליטי כמתווכת אמינה בין וושינגטון לבריסל ומייצרים סדק נוסף בארכיטקטורת הביטחון האירופית.
הכאוס במילאנו, פריז, מדריד, ליסבון וטירנה מציב את אירופה כולה בצומת דרכים קיומי: האם היא תמשיך להתנהל בעצלתיים ולהגיב באיחור לגלי מחאה, ללחצים אינפלציוניים ולהקצנה גיאופוליטית - תוך שחיקת המשילות, כפי שמשתקף בחוסר האונים של מקרון - או שמא תדע לנסח אסטרטגיה תקיפה, נחושה ובעלת חזון עצמאי, כפי שמנסה לשרטט מלוני?
איטליה הפכה לזירת המבחן המרכזית. אם מודל האכיפה והתמרון הדיפלומטי של מלוני ייכשל, הצונאמי האירופי לא יעצור ברומא - והוא עלול לסחוף עימו את לכידות נאט"ו, את יציבות האיחוד האירופי ואת החוסן וכושר העמידה של המערב כולו אל מול האיומים הגלובליים ההולכים ומתעצמים. ממשלות אירופה נדרשות להחזיר את השליטה במרחב העירוני מבלי להפוך את הדיכוי המשטרתי למנוע הסלמה נוסף. זהו אתגר שלטוני קלאסי: להפריד בין מחאה לגיטימית לאלימות, בין אכיפה נחוצה לדיכוי, ובין שמירה על הסדר לשחיקת אמון הציבור.
במציאות שבה נחשפים הכשלים והמתחים העמוקים של הדמוקרטיה המערבית, כפי שהם באים לידי ביטוי באיטליה, אירופה אינה מתמודדת עוד עם מהומות חולפות - אלא עם מבחן הישרדות ישיר של עצם משילותה.
הכותבת היא מומחית לגיאופוליטיקה, משברים בינלאומיים וטרור עולמי
התרעות פיקוד העורף