מקורות יודעי דבר הכחישו באוזניי את עצם ביקורו של כאמל זמן קצר אחרי פרסום הידיעה, כבר לפני כשלוש שנים. אבל הכותרות השמנות מהעת האחרונה לא נתנו מנוח. על כן חזרתי ובדקתי שנית את הטענות. הבדיקה החוזרת, רחבה ועמוקה מקודמתה, איששה את המסקנה הראשונה. ראש המודיעין הכללי של מצרים כלל לא הגיע לישראל בתקופה שלפני מתקפת חמאס על יישובי העוטף. למעשה, רגליו לא דרכו על אדמתנו כלל בשנת 2023. הוא לא נשא עימו כל התרעה נקודתית על מתקפה צפויה מעזה ולא שלח איש מטעמו לצורך זה.
ביקור חשאי בקהיר
המארחים המצרים לא דיברו על מתקפה רחבת היקף כפי שקרתה, ולא ידעו בוודאות כי היא תקרה ומתי. זו הייתה אזהרה כללית המבוססת על מגעיהם עם צמרת חמאס וקריאה נכונה של המתיחות המדינית והביטחונית בעזה. שני הבכירים הישראלים האזינו ברצינות רבה, הודו על הביקור וחזרו ארצה.
הערכת מצב זהירה
מה שהניחו בפנינו המצרים בכל זאת בתקופה שלפני האסון, היה הערכת מצב מצידם על סכנה מתקרבת. הם אמרו שקיים סיכוי גבוה להתלקחות רבתי בזירה הפלסטינית. קציני המודיעין שלהם עשו זאת החל מראשית 2019, כשגדר הגבול של עזה כבר הפכה, ביוזמת חמאס, לגזרה בוערת ונפיצה, ובהר הבית התחדדו עד מאוד האירועים האלימים. הם חזרו והשמיעו את דבריהם בכמה מפגשים עם עמיתיהם בצמרת הביטחונית והמדינית של ישראל.
בספרי “חמש נקישות בדלת", שיצא לאור באפריל השנה, תיארתי בהרחבה את האזהרות הללו וכיצד נימקו המצרים את דבריהם. בשיחותיהם עם סנוואר הם הבינו שהוא החליט לייצא את המשבר הפנימי בעזה לישראל, באמצעות יוזמת אלימות שתלך ותגבר. מנהיג חמאס בעזה, כך לשיטתם, סבר שבאמצעות כוח אפשר לגבות מישראל הישגים, והתעודד להמשיך להסלים את מדיניותו.
כמו כן, הם הבחינו במצבו הרעוע של המשק הכלכלי העזתי ובשיעורי האבטלה הגבוהים. לפיכך הם הניחו שתנועת חמאס לא תוכל להכיל את המצב הזה לאורך זמן ותיאלץ ליזום פעולה התקפית. הם לא סמכו על ראשי חמאס, ותמיד חששו מפניהם. כיוון שהייתה ועודנה תנועה בת של האחים המוסלמים, הם חששו שבמצבי דחק, כפי שהכירו אותה, היא תכיש את ידידיה או אויביה, ובלבד שתממש את מטרותיה לחולל שינוי.
הפילוג במחנה הפלסטיני, להערכת המצרים, דחק את חמאס לפינה והוסיף לתחושת הבידוד של עזה ולצורך של חמאס לחולל שינוי במציאות. לסיום, המצרים קבעו שהלחץ הצבאי והמודיעיני שהפעילה ישראל על חמאס כבד מאוד. גוף צבאי גאוותן, המצויד ביכולת לחימה, אינו נוהג להישאר אדיש כשהמגף מונח על צווארו.
באף שלב לא הפכה האזהרה הכללית שלהם להתרעה נקודתית, כזו שכללה את זירת המתקפה, אופייה והמועד שבו תתבצע. המצרים הופתעו מההצלחה הצבאית של חמאס כמעט כמונו. הם נפגעו מאוד מהמלחמה, ונזקיהם החומריים והפוליטיים התרחבו ככל שהזמן חלף. לו ידעו על המתקפה, סביר שהיו חולקים אותה עם ידידיהם בירושלים ופועלים לסכלה.
גם בהיעדר התרעה נקודתית, מופלא כיצד נותרה ישראל אדישה למתרחש בעזה. כל מי שעיניו בראשו הבין שמשהו טוב לא יכול לצאת משם במציאות ששרתה בה ב-2023. המצרים לא היו לבד באזהרות ששיגרו לתל אביב ולירושלים. כמותם חזרו והתריעו גם הירדנים, הרשות הפלסטינית ודיפלומטים מהאיחוד האירופי. כל מי שהכיר את המוטיבציה של חמאס לשנות את יחסיה עם ישראל הבין שהמתיחות, במתכונתה ההיא, איננה יכולה להימשך.
ב-27 באוגוסט 2021 כתבתי בעמוד הזה את המילים הבאות: “ישראל צועדת בבטחה לרגע שבו תהיה חייבת לבוא בהסדר קבע עם עזה. זה יהיה הסדר כניעה, כי הוא ייכפה עליה. לא מידי האומות, אלא בכוח המציאות. עזה תשקע לתוך תהום, והטרגדיות האנושיות שייצאו ממנה יביישו אותנו. המלחמות יהיו תכופות יותר, כי גם בחמאס יגיעו למצב של אין ברירה. תושבי העוטף ינטשו, ומי שיישאר, שוועתו תעלה ירושלימה, מה שלא קרה עד היום.
“הצורך הביטחוני של ישראל להגן על עצמה, שמצדיק את הסגר, יחוויר אל מול התמונות. עזה דורשת חשיבה בגדול. הרבה יותר גדול מהסכמי דולרים או היערכויות טקטיות בגדר. קשה מאוד לקבל החלטות סבוכות, בלתי פופולריות, אבל אם לא נקבלן, המחיר עלול להיות כבד יותר". לא הייתה זו נבואה, והיא לא התבססה על מידע מודיעיני, אלא קריאה של המציאות העזתית הסבוכה.
למי אכפת מהאמת
אז מדוע אישר גם ראש הממשלה נתניהו את דבר ביקורו של כאמל? כדי להשיב על השאלה, יש לחזור להתבטאותו. באותו ריאיון הוא רטן: “היה פה שר המודיעין של מצרים. בילה פה, לא יודע, 59 דקות. אני רוצה לדעת עם מי הוא נפגש". נתניהו היתמם, כמובן. בואה של אישיות בדרג כזה דומה לביקור של ראש מדינה. לא ייתכן שכאמל הגיע, וראש ממשלת ישראל אינו מודע לכך.
נתניהו יודע היטב שרגליו של הבכיר המצרי לא דרכו על אדמת ישראל בתקופה הנדונה. הוא אישר את דבר קיומו של הביקור כדי לגרוף רווח פוליטי. “עם מי הוא נפגש?", הקשה. רוצה לומר, איזו מזימה רקחה נגדי מערכת הביטחון? בכך הוא ניסה להשתמש בשערורייה חסרת הבסיס כבומרנג נגד יריביו. והאמת הצרופה? למי אכפת. על הבדותה המהדהדת ממילא חתומים מתנגדיו. הם התחילו - וכבר קבעו חז"ל כי הגונב מגנב פטור.
הניתוח של המצרים לגבי כוונות חמאס בעזה התבסס על הבנה עמוקה של סנוואר ושותפיו, ועל קריאה נכונה של המציאות. אם יש לקח מדיני ומודיעיני שעלינו לקחת מהסיפור הזה, הריהו הגישה המצרית המלומדת לעניין הפלסטיני. היא עמוקה משלנו, חפה מכל יהירות ויודעת לשלב בידענות רכיבים שונים של ביטחון, הבנה סבלנית של הגורם האנושי וניסיון מדיני.
ישראל כשלה לא רק מדינית וצבאית במחדל הזה, ועל כן ועדת חקירה ממלכתית לא תספיק. הכשל נטוע עמוק בחברה שלנו וביחסה הילדותי, הבלתי אפוי, לאויב ולשכן. כאילו הוא מדבר בשפה כלשהי, ועל אוזנינו נוחתות מילים אחרות. הכשל הזה מתקיים עד היום. לא רק בעזה
התרעות פיקוד העורף