אחרי הבחירות חלק מהפרשנים והכתבים הכו על חטא בשידור והתוודו כי כבר אז, לפני 27 שנים, פעלו כעיתונאים מגויסים להפלת נתניהו, כשהמטרה משרתת את האמצעים. לזכותם ייאמר שלא הייתה להם כל טובת הנאה לתחושת האושר ששטפה את ישותם בעודם רואים פרי לעמלם. לא הייתה להם עילה פוליטית לשנאה הממארת הזו. להפך, אידיאולוגית הם היו אמורים אז לשאת אותו על כפיים בזכות תמיכתו בהסכמי וואי וחברון, שאף אחד ממנהיגי השמאל שתמכו בהם בהתלהבות לא היה מסוגל להעביר לאישורם מלבדו.
בחירות 2026 בישראל ייכנסו לספרי הלימוד במדעי המדינה, ולא רק בישראל. בלי קשר למהלכים בעתיד הקרוב הקשורים לפן הפוליטי המיידי, הבחירות הללו ייזכרו כנקודת מפנה בכל הנוגע לשתי אוכלוסיות ייחודיות, הן האוכלוסייה החרדית והן האוכלוסייה הערבית.
הזרקור על המהפך בחברה הערבית ביחס לבחירות לכנסת מופנה באופן טבעי להשלכות הפוליטיות העכשוויות. בעיקר לעובדה המצערת והמדאיגה שההישג האלקטורלי הזה הוא הישג שגורמים יהודיים בחשו בו בידיים משומנות ואולי גם משמנות, אשר התנקז בעיקר לידי הרשימה המשותפת הקומוניסטית ובעלת בריתה בל"ד מיסודו של עזמי בשארה, השוללות מכל וכל את הרעיון המכונן של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי ושל כל האזרחים המקבלים את העיקרון של היותה כזו.
לעומת זאת, בפן החיובי, בהשלכות העומק והרוחב לעתיד של ההתרחשות הזו, נפתח פתח ללגיטימציה ברוכה להשתלבות ערבים במפלגות הגדולות על בסיס השקפת עולם חברתית-כלכלית, גישה חיובית ליחסי דת-מדינה, ובעיקר מתן ביטוי פוליטי לגיטימי לישראליות של המצביע הערבי - שפצצה איראנית וטילים מאיימים עליו בדיוק כפי שהם מאיימים על שכניו היהודים. כמו כן, באותה מידה כמותם הוא גם מושפע מאיכות הטיפול ברמת החיים, המיסים, יוקר המחיה ובראש ובראשונה ביטחון הפנים.
על בסיס הנכונות הגוברת למעורבות הזו יהיה מקום בעתיד הלא רחוק לשתי המפלגות היחידות הפועלות במגזר היהודי, להבדיל מרשימות אישיות שאורך חייהן כאורך הקריירה הפוליטית של מייסדן - הליכוד והדמוקרטים - להתחיל לפעול בצורה מסודרת ורחבה במגזר הערבי ולפתוח אפיקים פוליטיים של ממש בפני הציבור הערבי המשולב בחיי המדינה ומעוניין לתת להשתלבות הזו ביטוי.
לפי נתוני הגידול הדמוגרפי, יהדות התורה הייתה אמורה להוות סיעה בת עשרה חברים לפחות בכנסת הנוכחית. אלא שלמרבה הפלא, לא רק שהיא ושותפתה ש"ס לא גדלו בבחירות השבוע, הן אפילו התכווצו. התוצאה הזו משקפת זרמים תת-קרקעיים בציבור החרדי הצעיר, הכורע תחת נטל הקונפליקט הקורע אותו, בין חובתו לציית להנהגה, לאדמו"ריו כמצווה דתית מקודשת - לבין תחושת השייכות שלו לארץ ולעם.
ציבור חרדי צעיר ונאור מתקשה להבין מדוע אחיו החרדים בארה"ב יכולים לשמור על אורח החיים החרדי על כל דקדוקיו, כולל על לימוד התורה, וזאת בלי לוותר על לימודי ליבה - שבזכותם הם מגיעים להישגים מפליגים בכל תחומי החיים, כולל מדע וכלכלה.
דווקא התגייסות הציבור הערבי להצבעה מסיבית והשלכותיה ביותר מהיבט אחד, עשויה לשמש בעקיפין זרז שיביא למהפך בסוגיית גיוס החרדים לצה"ל, במקום הסדרים מפותלים במטרה לדחות את הקץ הבלתי נמנע. גיוס משמעותי יהפוך באופן בלתי טבעי, יותר ויותר, לשאלה של זמן בלבד. זה יקרה דווקא בשל הגידול המבורך באוכלוסייה החרדית.
המציאות הזו, היא ולא אחרת, מקרבת את הרגע שבו תקום מלמטה הדרישה ללכת בדרכי ישיבות ההסדר, המטביעות היום חותם הולך ומתגבר על צה"ל. החלטה חרדית מהפכנית, שבמקום להתחנן לתנאים לשירות חרדי שלא ירחיק את המתגייסים מאמונתם ואורח החיים החרדי - הם יציפו את הצבא במתגייסים חרדים שידאגו לאורח החיים ההולם בעצמם. בדיוק כשם שעושים זאת בהצלחה מלאה חובשי הכיפות הסרוגות.
ריצוף הבקעה וקו התפר בישיבות צבאיות חרדיות יהיה המעשה היהודי הכי משמעותי, בזכות התרומה שלא תסולא בפז לחיזוק הקיום היהודי והשותפות היהודית בארץ אבותינו.
הגיעה עת היקיצה. בעודנו עסוקים במלחמות היהודים שלוחות הרסן בין "הקופים התבוסתנים" ל"בוגדים רודפי הבצע", העולם לא מפסיק ולו להרף עין לפעול נגדנו ולנצל את התגובה הטבעית והבלתי נמנעת שלנו לטבח 7 באוקטובר כדי להבאיש את ריחנו ולהפיח אש לוהטת מכל גחלת לוחשת, כמעט רדומה, של שנאת יהודים. הגיעה השעה להתעלות, לשים בצד את הזעם, החרון ותחושת העוול, לצאת מהבועה, ללחוץ את היד לצד השני, ולזכור שגם הצד השני נאנק כמונו מכאבים קשים מתחת לחגורה, כמקובל במערכות בחירות, ואפילו מעבר למקובל.
הנהגת מדינה, קל וחומר בתקופת מלחמה, היא מבחן עליון למנהיג. אתה מצפה ממנו לא להתפתות לדרך הקלה, זו שנזהרת מסיכונים גם אם יש בה הזדמנות בלתי חוזרת. בן-גוריון כפה על חבריו לנצל חלון הזדמנויות ולהכריז על הקמת מדינה תוך ניצול שעת כושר נדירה שבה היה ניתן להשיג את תמיכת סטלין וטרומן באותה עת.
אותו דפוס אפיין את קבלת ההחלטות בעניין הביפרים והחיסולים. איזנקוט הטיל ספק. זוהי אחת הסיבות לכך שמקומו של נתניהו עתיר הניסיון בקוקפיט. מצד שני, גם איזנקוט ראוי לשבח בנוגע לעמדותיו לגבי ההחלטות שהתקבלו בהקשר זה. במסגרת המטכ"ל חיוני שיהיו כמה דעות, ואבוי לנו אם מאן דהו יוותר על מאבק למען עמדותיו אם מישהו בכיר חושב אחרת. זה מה שמצופה ממנהיג: להקשיב למי שצריך - ולהחליט רק על פי מה שנראה לו נכון.
לעניין הממשלה העדיפה לעם ישראל בימים אלו: אני מעדיף ממשלה עם תשתית אידיאולוגית הומוגנית משני צידי השסע הפוליטי. אך אם לא ניתן, עדיף ממשלה הכי רחבה שיש. בלי פסילות ובלי סיבובי בחירות המובילים לשום מקום.
התרעות פיקוד העורף