שומרי הסף, איפה אתם? הצביעות זועקת לשמים | אל"מ מיל' אמיר נוי

במשך שנים הפכו מפלגות באופוזיציה, ארגוני מחאה והתנועה לאיכות השלטון כל חשד נגד בנימין נתניהו לאירוע ציבורי. פרשת בר־און - חברון, פרשת המתנות, ביביטורס, תיקי האלפים, הצוללות והמניות - כל פרסום הוליד דרישות לחקירה, עתירות וקמפיינים בשם שלטון החוק וטוהר המידות. חלק מהפרשות נסגרו ללא כתב אישום; בתיקי האלפים הוגשו כתבי אישום וההליך המשפטי נמשך.

המסר היה ברור: כל חשד מחייב בירור, ושום מוסד אינו רשאי להתעלם ממנו.

אלא שכעת, לאחר הבחירות לכנסת ה־26, מתעוררים חשדות הנוגעים ליסוד הדמוקרטיה עצמה - טוהר הבחירות.

על פי הפרסומים, יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט נעם סולברג, פנה לראש השב"כ דוד זיני וביקש לבדוק חשדות למימון זר ולהשפעה פסולה על ההצבעה, לרבות חשדות לשוחד בחירות. הוא ביקש לקבל ממצאים בתוך שבוע, ככל שיהיו. במקביל דווח על מעצרים ועל ראיות של ממש לתשלומים שנועדו להשפיע על בוחרים.

חשוב להדגיש: מדובר בחשדות חמורים שטרם הוכרעו, ולא בהוכחה להתערבות זרה או לכך שתוצאות הבחירות אינן תקפות. דווקא משום כך נדרשת בדיקה רצינית, מהירה ושקופה ככל שהדין מאפשר.

התנועה לאיכות השלטון: איפה הדחיפות?

ביום הבחירות עתרה התנועה לאיכות השלטון נגד ערוץ 14 בטענה לתעמולת בחירות אסורה. היא ידעה לפנות במהירות ליו"ר ועדת הבחירות כאשר סברה שטוהר ההליך נפגע.

אולם לא מצאתי עתירה מטעמה הנוגעת לחשדות לשוחד בחירות ולהשפעה זרה. לא מצאתי מהלך משפטי דומה הדורש להבטיח שהחשדות ייבדקו בדחיפות, שהראיות יישמרו ושממצאי הבדיקה ייבחנו ברצינות.

ייתכן שהתנועה סבורה כי פעולת גורמי האכיפה מספקת ואין צורך בעתירה נוספת. זו אפשרות לגיטימית. אבל היא אינה מבטלת את השאלה: מדוע לא נשמעת כעת אותה נחישות ציבורית ומשפטית שהופגנה כאשר החשדות נגעו לנתניהו?

הרי אם יש חשד לפגיעה ברצון הבוחר, אין מדובר בעניין שולי. תעמולת בחירות אסורה מצדיקה בדיקה; חשדות לשוחד ולהשפעה זרה על הבחירות מחייבים בדיקה לא פחותה ממנה.

אי אפשר לדרוש שוב ושוב מיצוי דין בשם טוהר המידות, ואז להסתפק בשתיקה כאשר מתעוררים חשדות חמורים הנוגעים לטוהר הבחירות, אבל כאלה שמשרתים בעלי ענין.

האופוזיציה: קודם משביעים, אחר כך בודקים?

הבעיה בולטת גם בהתבטאויות ראשי האופוזיציה. גדי אייזנקוט הזהיר מפני ניצול פוליטי של החקירה והבהיר כי לא יאפשר חריגה ממועד השבעת הכנסת. יאיר לפיד אמר לאחר פגישה עם גורמי הביטחון כי אין סיכון או אתגר לתוצאות הבחירות ואין מניעה להשביע את הכנסת כמתוכנן.

כמובן, אסור להפוך חשדות להרשעה, ואסור להשתמש בחקירה כתירוץ לעיכוב פוליטי מלאכותי. אבל כאשר יו"ר ועדת הבחירות עצמו מבקש מהשב"כ לבדוק חשדות חמורים ולדווח בתוך שבוע, מדוע למהר להכריז שאין כל מניעה להתקדם כרגיל?

מה בוער כל כך להשביע את הכנסת בשבוע הבא, לפני שהתקבלו ממצאי הבדיקה הראשונית? האם לוח הזמנים הפוליטי חשוב יותר מהצורך לוודא שההליך הדמוקרטי היה תקין?

אין צורך שאייזנקוט ולפיד יקבעו מראש שהבחירות נפסלו. איש אינו דורש מהם לאמץ כל טענה או חשד. אבל מצופה מהם לומר בבירור: אם יימצאו ראיות ממשיות לפגיעה בטוהר הבחירות, נתמוך בכל צעד חוקי שיידרש לבירור היקפה והשלכותיה - גם אם יהיה לכך מחיר פוליטי.

כאן נחשף הסטנדרט הכפול: כאשר החשדות מופנים כלפי נתניהו, הם הופכים במהירות למשבר לאומי ולדרישה לפעולה ציבורית ומשפטית נחרצת. כאשר החשדות עלולים להשפיע על התוצאה הפוליטית הרצויה למתנגדיו, מרכז הכובד עובר לאזהרות מפני ניצול פוליטי ולהתעקשות על לוח הזמנים.

הזהירות המשפטית חשובה. חזקת החפות חשובה. גם ההגנה מפני מניפולציה פוליטית חשובה. אבל כל אלה צריכים לחול תמיד - גם בפרשות נתניהו,  וגם בחשדות הנוכחיים. אי אפשר לדרוש מהציבור להמתין להכרעות משפטיות במקרה אחד, ובמקרה אחר להכריז מראש שאין כל סיבה לשנות דבר.

הבחירות הן הבסיס ללגיטימיות של השלטון. אסור לטאטא חשדות חמורים מתחת לשטיח רק מפני שבירורם עלול לשבש את התוכניות הפוליטיות.

התנועה לאיכות השלטון וראשי האופוזיציה אינם נדרשים להוכיח נאמנות למחנה כזה או אחר. הם נדרשים להוכיח נאמנות לעקרונות שעליהם הצהירו במשך שנים.

הדמוקרטיה אינה נבחנת בנאומים על שלטון החוק, אלא ברגע שבו האמת עלולה להפריע לתוכניות שלך.  אלו הטוענים שהם שומרי הסף, צריכים לשמור על הסף - לא על המחנה שלהם.