בעלה, שקהילתו מורכבת בעיקר מיהודים דמוקרטים, ביקש ממנה להנמיך את הקול כדי שהיושבים בשולחנות הסמוכים לא ישמעו. בסביבה אמידה ומשכילה, הנתפסת כליברלית ודמוקרטית, הם לא הרגישו חופשיים להביע את דעתם. התרשמתי שחששו מהמחיר החברתי, ואולי גם הכלכלי, שהם עלולים לשלם.
בארצות הברית "טראמפיסטים" ובישראל "ביביסטים". הכינויים האלה משמשים לא פעם להצגת אנשים כחברים בכת. ולחבר בכת, לפי ההנחה הזאת, אין מחשבה עצמאית. השכלה, ניסיון ושיקול דעת נמחקים: מרגע שתויג, הוא מבוטל. זו דרך יעילה לפטור את עצמך מהצורך להתמודד עם טענה, להביא עובדות או לבחון את עמדתך. ואז אנשים שותקים. הם מעדיפים לא לריב. סביב השולחן נשמעות בעיקר העמדות שאפשר להביע בלי לשלם עליהן מחיר חברתי. שתיקת האחרים מתפרשת כהסכמה, והבועה נסגרת.
מי שפוסל אדם כ"ביביסט" אולי זוכה למחיאות כפיים בבית, אבל סוגר את הדלת בפני הזדמנות להביא מצביע למחנה שלו. ולמי שהופתע: מצביעי הליכוד לא נולדו ביום הבחירות. הם היו שם כל הזמן. אתם פשוט ביטלתם אותם.
התרעות פיקוד העורף