היום שבו פורסמו תוצאות הבחירות לכנסת ה-26 היה יום עצוב לישראל. אומנם, גוש הקואליציה, המונה 68 מנדטים, צנח תלולות לרמה של 53 מנדטים, וזהו ביטוי חזק לכך שהציבור מאס במדיניותו. גם תנועת הליכוד ירדה משמעותית, מ-32 מנדטים ל-27 מנדטים, וגם המפלגות החרדיות נחלשו.
ועדיין, אוכלוסייה גדולה, המיוצגת על ידי 53 חברי כנסת, נכונה להמשיך באימוץ מדיניות שבה חלק גדול מהציבור יישא בעול שירות צבאי שוחק, בעוד הציבור החרדי, ברובו, יהיה פטור מכך. אוכלוסייה גדולה זו של מצביעים מוכנה כנראה להמשיך לראות מתנחלים קיצוניים עוקרים עצי זית, שורפים מכוניות ובתים של תושבים פלסטינים ואינם נענשים.
תומכי הקואליציה משלימים בהצבעתם עם כך שמעמדה ודימויה של ישראל בעולם ימשיכו להידרדר, תוך סיכון כוחנו הצבאי והכלכלי; ששרי ממשלה יאמרו כי לא צריך לציית להחלטות בג"ץ; שימשיכו למנות משגיחי כשרות ורבנים מקומיים רבים על חשבון הקופה הציבורית; שנמשיך לממן מפרי עמלנו ארגונים הפוסלים את הציונות ומוכנים להיאבק נגד המדינה; שבשירות המדינה ימונו אנשים שאינם כשירים לתפקידיהם; שיחוקקו חוקים הזויים המערערים את יסודות הצדק והמשפט בישראל. וזה עצוב מאוד.
לאחר מכן נכנסות לתמונה המפלגות הערביות. הן אלה שהפכו להיות המכריעות בשאלה איזה גוש יקים את הממשלה הבאה. בהנחה שהן יעדיפו להמליץ על איזנקוט ולא על נתניהו, תינתן לאיזנקוט ההזדמנות להקים את הממשלה. הוא יקבל 28 יום להשגת יעד זה. בניגוד למה שמקובל לחשוב, בהצבעה בכנסת אין גוש השינוי צריך לקבל 61 מנדטים כדי להקים ממשלה. 61 מנדטים דרושים כדי להפיל ממשלה מכהנת, אך כדי להקים ממשלה די בתמיכת רוב המצביעים. מה שנדרש הוא קבלת אמון הכנסת. תמיכת המפלגות הערביות, או חלק מהן, יכולה להינתן בהיותן חלק מהממשלה המוצעת, או כשהן מחוץ לה.
הצהרות פוליטיקאים שטרם הקימו ממשלה בעניין מה אינם מוכנים לעשות ומהן הדרישות שלהם, היו מיותרות ומכשילות. יעד-העל הוא יצירת מפנה במדיניות הממשלה הנוכחית, כששיתוף החרדים בעול הביטחון ועצירת ההזרמה של תקציבי הענק אליהם הם מהנושאים החשובים ביותר.
אין לשלול על הסף את הרעיון של הקמת ממשלת אחדות, אך רק על בסיס עקרונות מחייבים בהשגת יעדים אלה. וחשוב מאוד, עלינו ללמוד מניסיון העבר. ממשלת האחדות הלאומית של 1988 הופלה ביוזמת שמעון פרס במרץ 1990, על אף התחייבות כתובה שלפיה אם ממשלת האחדות נופלת, לא יוכל אף אחד מהצדדים לנסות להקים ממשלה אחרת. פרס נהג בניגוד להתחייבות זו.
הרעיון של הקמת ממשלת אחדות מחייב ויתור על השתתפות מפלגות ימין קיצוניות ומפלגות חרדיות, וביסוס עיקרון שלפיו אף צד לא ינסה להפיל את ממשלת האחדות. במקרה של נפילתה, חייבים ללכת לבחירות חדשות. משפטנים צריכים למצוא את הדרך להבטחת מילואן של התחייבויות אלה.
התרעות פיקוד העורף