איש אינו יכול לייחס מניע אחד לכל המצביעים הערבים: החברה הערבית מגוונת, וגם בתוכה יש מחלוקות ועמדות שונות. ובכל זאת, הבחירה של רבים כל כך לפעול בתוך המערכת הדמוקרטית מעוררת תקווה וראויה להכרה. יש בה תביעה לשייכות וליכולת לקבוע מה יהיה כאן. מעשה אזרחי מובהק.
התמונה המסתמנת מהבחירות משקפת חברה ישראלית שסועה שמתקשה להסכים על תנאי החיים המשותפים שלה. אף הסכם קואליציוני לא יפתור לבדו את המשבר הזה. מנהיגות דמוקרטית תידרש לבנות אמון בין אזרחים שהתרגלו לחשוד אלה באלה בעקבות קמפייני הסתה ממושכים שנמשכים עד רגע זה. הדרך לכך מתחילה בהכרה בלגיטימיות בשותפים ובהסכמה לנהל איתם מחלוקת בלי לשלול את מקומם.
הדמוקרטיה שלנו תתחזק כשאזרחים ידעו שקולם יכול להביא אותם אל שולחן קבלת ההחלטות, גם אם שפתם, דתם, זהותם הלאומית או השקפת עולמם שונות משל הרוב. בדיוק כפי שאנחנו מצפים שיקרה ליהודים במדינות העולם. ההתחייבות שנדרשת עכשיו מכל מי שמבקשים להנהיג אותנו היא הכרה בשותפות יהודית-ערבית כבסיס לשלטון, ועמידה מאחוריה גם כשהמחיר הפוליטי כבד.
התרעות פיקוד העורף