אולם לאורך השנים, השיר אומץ ברחבי המזרח התיכון כהמנון לאומי ערבי ופלסטיני בלתי רשמי (טרם אימוץ השיר "פדאא'י" כהמנון הרשות הפלסטינית).
אימוץ שיר זה במטות הבחירות איננו מקרי: הוא מסמל את הטשטוש המכוון של גבולות המדינה האזרחית הישראלית לטובת הזדהות עם זהות על לאומית אסלאמית-ערבית, שבה המדינה הדמוקרטית והאזרחית אינה אלא פלטפורמה זמנית בדרך אל היעד.
התמנון הגלובלי: השיטות של האחים המוסלמים
החרמת האחים בעולם הערבי
מבחינה ביטחונית, המדינות הערביות זיהו כי התנועה מפעילה מנגנון דו ראשי: זרוע אזרחית-פוליטית גלויה וגלגל עזר חשאי של תאי טרור, הברחות אמצעי לחימה והקמת מיליציות.
במצרים-חשפו גופי הביטחון המצריים רשתות חמושות שנועדו להחליף את הצבא והמשטרה. ב-2013 הוצאה התנועה מחוץ לחוק, וב-2014 הוגדרה רשמית כארגון טרור. בירדן-הממלכה ההאשמית חוותה סיכון ישיר ליציבותה הביטחונית בעקבות חשיפת תאי טרור, הברחות נשק וניסיונות חתרנות ממוקדים שהיו קשורים למנגנוני התנועה. הדבר הוביל להחלטה דרמטית על סגירת משרדיה, החרמת נכסיה והוצאתה אל מחוץ לחוק.
מבחינה משפטית, בתי המשפט והמערכות המשפטיות במדינות הללו ביססו את פסילות התנועה על שלושה אדנים משפטיים מרכזיים:
בישראל-שני ראשים, גוף אחד: הפלג הצפוני והפלג הדרומי
כדי להבין את תחכום התנועה בישראל, יש לצלול לפיצול ההיסטורי משנת 1996 בין הפלג הצפוני (בראשות ראא'ד צלאח) לבין הפלג הדרומי (שזרועו הפוליטית היא רע"מ). על פני השטח מדובר במחלוקת טקטית: האם להשתתף בבחירות ל"פרלמנט הציוני" (הכנסת) או להחרים אותן. אך בחינה עמוקה מגלה שלא מדובר ביריבות רעיונית, אלא בחלוקת עבודה מתוחכמת:
הפלג הצפוני פעל בתוקפנות גלויה, שלל לחלוטין את לגיטימיות מדינת ישראל, הוביל את עלילת "אל אקצא בסכנה", וטיפח קשרים ישירים וגלויים עם חמאס וטורקיה. בשל חתרנותו הביטחונית, הכריז עליו הקבינט המדיני ביטחוני ב-2015 כ"התאחדות בלתי מותרת" והוציא אותו מחוץ לחוק.
הפלג הדרומי: אימץ את גישת ה"תקייה" (הסוואה פוליטית). הוא לובש חליפות ועניבות, מדבר בשפה אזרחית מתונה של "תקציבים, מיגור פשיעה ותשתיות", ומציג את מועצת השורא כגוף מייעץ קהילתי לגיטימי הפועל בתוך המשחק הפרלמנטרי הישראלי.
כיום, התנועה האסלאמית הישראלית ממשיכה לפעול כמערכת כלים שלובים: כאשר מוסדות הפלג הצפוני נסגרו על ידי כוחות הביטחון, חלק גדול מפעילי השטח, רשתות החסד ועמותות הצדקה לא נעלמו.
כך, בעוד הפלג הצפוני מתחזק את הלהבה האידיאולוגית, הדתית והלאומנית ברחוב, הרי שהפלג הדרומי מתרגם את התודעה הזו לכוח פוליטי, תקציבים מדינתיים ולגיטימציה ממסדית, ומשתמש ברשתות של עמותות אזרחיות כדי להזרים מיליוני שקלים לפרויקטים קהילתיים וסיוע, אשר בפועל משמרים את תלות התושבים במנגנוני התנועה האסלאמית ומחזקים את כוחה ביום הבחירות.
פרשת "עמותת סיוע 48"
הדוגמה המובהקת לאופן שבו פועלת שיטת ה"דעוה" בישראל נחשפה בפרשת "עמותת סיוע 48" (הזרוע החברתית הומניטרית של התנועה האסלאמית ורע"מ).
במשך שנים הוצגה העמותה כארגון חסד אזרחי המחלק מזון, תומך ביתומים ומקים פרויקטים קהילתיים. אולם תחקירים עיתונאיים וגילויים של ארגוני מחקר חשפו את המנגנון שמאחורי הקלעים: העמותה העבירה סכומי עתק לעמותות בחו"ל, ובהן עמותת "ח'יר אומה" בטורקיה, שסווגה על ידי גורמי הביטחון כזרוע של ארגון חמאס.
בעקבות הממצאים, בנק לאומי הקפיא את חשבונות הבנק של העמותה, ורשמת העמותות במשרד המשפטים החלה בהליכים נחרצים אל מול העמותה, שללו אישורי ניהול תקין והמליצו על פירוקה בשל חתירה תחת מטרות חוקיות והעברת כספים לגופים המקושרים לטרור.
זו אינה מעידה מקומית. זהו הדפוס המוכר של האחים המוסלמים ברחבי העולם: שימוש במערכי חסד אזרחיים ובעמותות רשומות כדי לייצר מערכת כספית מקבילה. כספים אלו יוצרים תלות קהילתית מחד, ומשמשים זרוע אסטרטגית להזרמת משאבים מאידך – כשההשפעה הציבורית מתרגמת בסופו של דבר לכוח פוליטי בקלפי.
גם ברחובות אירופה, בוושינגטון ועד הקלפי בישראל
מבט במספרים ובשיעור ההצבעה ביישובים הערביים (2022 מול 2026) חושף דרמה אלקטורלית- שיעור ההשתתפות הכולל ביישובים הערביים זינק בחדות מ-53.8% ב-2022 ל-80.4% ב-2026.
באום אל פחם ההשתתפות קפצה מ-38.3% ל-79.8%, ברהט מ-60.6% ל-84.8%, ובשבט אבו רובייעה בנגב מ-33.4% ל-77.6%. הנתון המטריד ביותר טמון בשעון: כבר בשעה 16:00 או 18:00 בערב נחצה בכל היישובים הערביים שיעור ההצבעה הסופי של יום הבחירות ב-2022 כולו.
הבלוף של "ההצבעה הרציונלית"
הניסיון להציג זינוק זה כרצון תמים "להילחם בפשיעה" אינו עומד במבחן המציאות. אמנם הנתונים אינם משקרים- בשנים האחרונות חוותה החברה הערבית עלייה משמעותית בהיקפי הפשיעה והאלימות, כשמספרי הנרצחים והפרוטקשן הגיעו לשיאים. אבל, וזה חשוב- הפשיעה והאלימות הקשה מלוות את החברה הערבית בשנים האחרונות בעוצמה חסרת תקדים, ובפעמים קודמות הן דווקא הולידו אדישות וצניחה באחוזי ההצבעה.
לכן השאלה המרכזית היא כנגד מה תורגם התסכול הזה ביום הבחירות. המצוקה והפחד מגל הפשיעה הם אמנם מצע צמיחה אמיתי וסיר לחץ קיומי, אך הם לא מייצרים מעצמם יציאה המונית ומאורגנת לקלפיות עד למחצית יום ההצבעה. הזינוק הדרמטי התרחש דווקא כשמנגנוני הנעה מאורגנים נכנסו לעניין:
כן, יש סבירות לא קטנה שלא מדובר בהצבעה אזרחית רציונלית שמטרתה שילוב ואינטגרציה במדינה, אלא שבמקומה מנגנוני השטח של התנועה האסלאמית השתלטו. אם אכן כך, הרי שהמשמעות הפוכה: ההצבעה המאסיבית לא הייתה מרצון להשתלב במוסדות האכיפה של המדינה היהודית, אלא דווקא מהתגייסות קהילתית, דתית ולאומנית נגדה, מתוך תפיסה הפוכה לחלוטין לזו הרציונאלית המערבית- הפתרון אינו טמון באזרחות ישראלית פעילה, אלא בצבירת כוח פוליטי אוטונומי בתוך בית המחוקקים.
אשליות המספרים: שיטת המלקחיים של האסלאם הפוליטי
יש המפרשים את ספירת המנדטים היבשה והמעבר מריצה רחבה תחת "הרשימה המשותפת" לריצה נפרדת של רע"ם כ"התמתנות" או כמעבר לשיח אזרחי תקציבי. זהו עיוורון אסטרטגי.
בפועל, אם באחים המוסלמים עסקינן, מדובר במנגנון מלקחיים: רע"ם מציגה חזות אזרחית "צנועה", לובשת חליפות ועניבות ותובעת תקציבים תוך שהיא נשענת על תשתיות "דעוה" קהילתיות, בעוד הזרוע הלאומנית ממנפת את המאבק האידיאולוגי והרטוריקה החריפה. הפיצולים והאיחודים אינם פירוק של התשתיות, אלא התאמה טקטית של המוצר הפוליטי לקהלי יעד שונים כדי למקסם את הייצוג וההשפעה בכללי המשחק הדמוקרטיים.
האיום הגיאופוליטי
הסכנה מתנועת האחים המוסלמים וזרועותיה אינה מצטמצמת רק למנגנוני חסד מקומיים. זוהי תנועה בינ"ל, שהזרמת משאבים מחו"ל והמרתם בסיוע קהילתי מקומי אינה זרה לה. היא מייצרת תלות חומרית, שביום פקודה מתורגמת ישירות לפתקי הצבעה ולעיצוב מפת השלטון בישראל.
כך, בעוד שבמצרים, בירדן, בסעודיה ובאמירויות הבינו ששילוב האסלאם הפוליטי בממשל מוביל לפירוק המדינה מבפנים, בישראל התצורה הפרלמנטרית מאפשרת למפלגה של התנועה להחזיק במפתחות לתקציבים לאומיים ולמדיניות ביטחונית.
העולם הערבי המתון כבר זיהה, אירופה עצמה מתחילה בימים אלה לעכל פיסית את מחיר העיוורון והנאיביות, וארה"ב עדיין מתמודדת עם החתירה הפוליטית מבפנים. לכן, יש סיכון רב בהסתכלות על מעורבות פוליטית של התנועה האסלאמית כעל עוד "סיעה פרלמנטרית אזרחית".
המנון "בילאדי בילאדי" הוא תמרור אזהרה: מאחורי החזות ה"צנועה" והדרישות התקציביות, עומדת אידיאולוגיה חובקת עולם, כזו הפועלת בשיטתיות, דרך הפלג הגלוי או הנסתר, לשנות את כללי המשחק מבפנים.
התרעות פיקוד העורף